בטרם יצא מרן האדמו"ר לשווייץ, הוא ערך ביקורים במוסדות התורה והחינוך של החסידות בכל רחבי הארץ. בביקורו בתלמוד תורה של החסידות בעיר אלעד, נשא דברים בפני התלמידים בעניין ההתרחקות מאמירת שקר.
בפתח דבריו, שפורסמו בעלון "פונעם רבי'נס הויף" ושתוכנם מובא כאן ב'חדשות JDN', הרבי אמר כי "ההורים ישגיחו על ענין זה שלא ישמעו הילדים מהם דברים של שקר ורמיה, ולא לפגוע בנפש הילדים שהוא כולו זך וטהור ולבבו נאמן ואמת, כי לפעמים הורים מדברים ביניהם ומדמים שהילדים אינם מבינים, ולמעשה הילדים מבינים היטב מה הענין, ודיבורים של גדולים ומבוגרים שאינם כראוי נקלטים היטב אצל הילדים, על כן צריכים ההורים להזהר בענין זה, שהילדים ישמעו רק דברי אמת, כי טבע הילדים הוא אמת".
"ולמלמדים והמחנכים אומר", המשיך הרבי, "אם חלילה ילד נכשל ולא התנהג כראוי נכון לקנוס אותו במשהו, או להשית עליו איזה עונש, אבל לא להטיל עונש וקנס קשה, אבל כאשר ילד נכשל בדיבור שקר על כך יש להגיב בחומרה יתירה".
"ולמשל", הסביר, "אם ילד מאחר מלהגיע לת"ת, ומשפיע על ההורים שיכתבו למלמד סיבת האיחור, ונודע למלמד כי הדבר אינו נכון, צריך המלמד לטפל בנידון, ולהשגיח שלא ישונה כזאת, כי כאמור טבע הילדים הוא אמת, וכאשר רואה הילד שההורים אינם כותבים את האמת הצרופה משפיע הדבר על הנפש הרך, ובמקום לבנות ולגדל את הילד על יסודות האמת, הורסים אותו ומלמדים אותו לחיי שקר ותרמית".
בהמשך פנה לתלמידים ואמר: "וכפי שהזכיר המנהל שיחי', כי הדבר חשוב ומלווה את הילדים לכל אורך החיים, הן בימי הבחרות והן אחר כך בבואו בברית הנשואין, ואף שלפעמים אין הדבר בא בנקל, ויש פעמים שאי אפשר להסתדר, והיצר מפתה לומר דבר של שקר, יש להגיב בחומרה על כך, וכן על כל ענין שמירת הפה, כמו דיבור לשון הרע, או דיבורים אסורים, וכאשר הילד ירגיש ויבין שהמלמד מעניש אותו על ענינים אלו בעונש גדול יקבע בנפשו כי הדבר חמור".
