ההלוויה של הגאון הצעיר רבי יצחק ליברמן זצ"ל, היתה כאובה במיוחד. העובדה שהוא נפטר בגיל 31 בלבד, אחרי מחלה קשה ואגרסיבית שנמשכה חודשים בודדים, בעודו בשיא פריחתו כשכל עתידו עוד לפניו – לא הותירה את ציבור המלווים אדיש. הכל געו בבכייה נוראה.
אבל אחרי ההלוויה, הגיע הרגע המצמרר מכל: רפאל בן ה-6, ילד חמד שלא טעם טעם חטא, ושהיה צמוד לאביו בצורה יוצאת דופן, הציג דרישה חד משמעית: "אני רוצה לראות את הקבר של אבא".
הנוכחים החליפו מבטים מבוהלים. איך מתמודדים עם דרישה חריגה שכזאת? מה אומרים לילד בן שש שרוצה לראות את קבר אביו, הקבר שרק לפני שעות אחדות נכרה וזה עתה התגבהה תלולית של עפר על גביו, לאחר סתימת הגולל?
לאחר דין ודברים קצר הבינו המבוגרים שאין ברירה. דרישתו של היתום הקטן ברורה ונחרצת. אין מנוס אלא לקחת אותו עד לקבר, וכך, כשכתפיהם רוטטות מבכי וגרונם חנוק מדמעות, הם הובילו את הילד אל קבר אביו.
רפאל עמד שם, התסכל, התבונן! הוא חייב לדעת איך נראה אבא עכשיו… עכשיו אבא הפך עבורו לתלולית של עפר. עד שהוא יעכל את זה, אבא כבר ילבש צורה של לוח שיש לבן שעליו חרוטות אותיות שחורות.
לתרומה ל-4 היתומים הרכים הקליקו כאן
כשחילקו את מסכתות המשניות בין המנחמים, וכל אחד קיבל על עצמו ללמוד מסכת אחת לעילוי נשמתו של הנפטר, קפץ רפאל בן השש וקיבל על עצמו ללמוד את מסכת פאה: "אבא התחיל ללמוד איתי את מסכת פאה, ולא הספקנו לסיים", הוא אמר, "לכן אני אלמד את המסכת הזאת, ואשלים את מה שהתחלנו ביחד, שיהיה לעילוי נשמתו".
ארבעה יתומים הותיר אחריו הגאון הצעיר רבי יצחק ליברמן. ארבעה ילדים שהיה להם אבא מיוחד במינו, ועכשיו יש להם רק את הקבר שלו. הגדולה בת תשע בלבד, הקטן בן שנתיים, אף אחד מהם לא בשל דיו כדי להבין את גודל הטרגדיה. אף אחד מהם לא מצליח להבין מה זה אומר להיות ילדיה של אמא אלמנה חגורת שק על בעל נעוריה.
"להחזיר להם את אבא אנחנו לא יכולים", מסכם אחד מחבריו של רבי יצחק זצ"ל, "אבל לרפד להם מעט את הקושי אנחנו כן יכולים, לעזור להם שיוכלו להתקיים בכבוד, לתת להם תרומה כספיתש תאפשר להם לקבל את הטיפולים הרגשיים שיידרשו להם, את הליווי והתמיכה נחוצים כל כך וכן, גם שתהיה להם קרן סגורה בצד כדי שיוכלו להתחתן בכבוד בהגיעם לפרקם בסייעתא דשמיא. את זה אנחנו כן יכולים לעשות. את זה אנחנו חייבים לעשות!".
לתרומה ל-4 היתומים הרכים הקליקו כאן
