בתחילת פרשת אחרי-מות נכתבו דיני יום הכיפורים. ביניהם הגורל אותו מטיל הכהן על שני השעירים, כאשר אחר נלקח להקרבה בבית המקדש, ורעהו נשלח לעזאזל.
כתב על כך הרש"ר הירש: אם ננסה להיכנס למחשבתו של השעיר לעזאזל, הוא שמח בליבו ואומר: "מסכן חברי מובילים אותו לשחיטה… הוא הולך למות ואותי לוקחים לטייל בהרים, אני נהנה והוא בבית המקדש סובל…"
אך מה קורה באמת? דווקא השעיר לה' הוא התקדש וחייו הסתיימו בקדושה ובטהרה ללא סבל מיותר. ואילו חברו השעיר לעזאזל – הלך לאבדון ובייסורי תופת…
ויש ללמוד מכך מוסר, שהאדם צריך לדעת שלא לחשוב לפעמים כי הוא שבחר בחיים רוחניים, מצבו אינו טוב כשל רעהו שבחר ליהנות מחיים גשמיים.
