ביום י' אייר שנת ב' אלפים תת"ע – וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, וַתְּהִי הַמַּכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף, רַגְלִי. וַאֲרוֹן אֱלֹקִים, נִלְקָח; וּשְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס.
בהמשך מתואר על השליח שבא לספר לעלי הכהן הגדול, על המארעות הקשים: וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹקִים, וַיִּפֹּל מֵעַל-הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת–כִּי-זָקֵן הָאִישׁ, וְכָבֵד; וְהוּא שָׁפַט אֶת-יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה. (שמואל א' פרק ד)
ארון הברית גרם סבל רב לפלישתים, כי בכל עיר שבה הוא שהה הוא הביא למגפות קשות מאוד. לבסוף החליטו הפלישתים לשלוח את ארון הברית לישראל בחזרה.
הארון הגיע לבית שמש, שם ערכו אנשי בית שמש חגיגה גדולה לכבוד חזרתו, אך מכיוון שהם נהגו בארון בזלזול, ה' שלח בהם מגפה. אנשי בית שמש שלחו את הארון אל קרית יערים.
רק כעבור עשרים שנה, דוד המלך העלה את הארון לירושלים.
