מחר י"ד אייר יחול פסח שני.
כתב בספר החינוך (בהעלותך מצווה שפ): לפי שמצוות פסח היא אות חזק וברור לכל רואי השמש בחידוש העולם, כי אז עשה עמנו הא-ל ב"ה ניסים ונפלאות גדלות, ושינה טבע העולם לעיני העמים, וראו כל עמי ארץ כי השגחתו ויכולתו בעליונים, וענין חידוש העולם הוא העמוד החזק באמונתנו ובתורתנו, על כן היה מרצון הבורא לזכות במצווה זו הנכבדת כל איש מישראל, ואף אם קראהו אונס, או שהיה בדרך רחוקה ולא עשה אותה בזמנה – יעשה אותה בחודש השני (חינוך בהעלותך מצווה ש"פ).
ולגבי הטעם שפסח שני הוא דווקא בי"ד לחודש, כתב היעב"ץ שדבר זה גילו לו מן השמים, לפי שבשנה ראשונה אכלו מן העוגות מצות שהוציאו ממצרים עד ליל ט"ו באייר, מכאן ראיה שעניין הפסח והמצה נמשכים עד אותו הלילה ותו לא, ועד אותו לילה נמשך נס של יציאת מצרים ואכילת מצה.
גדלותו של יום זה היא מפנייתם של היהודים אשר היו טמאי מת ולא יכלו להקריב את קרבן פסח, ובאו למשה רבינו בטענה "למה נגרע?". הקב"ה נענה להם ומאז נקבע לדורות יום זה כפסח שני, ובזמן שביהמ"ק היה קיים, כל אלו שלא יכלו להקריב את קרבן הפסח בי"ד ניסן, היו מקריבים אותו בי"ד אייר.
האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש היה אומר כי פסח שני מלמד אותנו כי אין מצב אבוד, ותמיד ניתן לתקן. גם מי שהיה טמא או בדרך רחוקה. העובדה שהיהודים הטמאים שאלו "למה נגרע" ורצו להקריב קרבן פסח על אף היותם פטורים מבחינת ההלכה, הדבר מעורר חיבת אב לבנו, וגורם שהאב יעניק לבנו יותר ממה שמחויב לתת לו
