בטור ובשו"ע (או"ח סי' תכ"ח) נפסק כי לעולם קוראים את פר' במדבר לפני חג העצרת, וסימנך "מנו ועצרו" – פר' במדבר העוסקת במנין בני ישראל, היא לפני העצרת.
במדרש נאמר כי ניתנה התורה בשלושה דברים: במים באש ובמדבר
הנראה לומר בדברי המדרש, דהנה כדי שיזכה האדם להשיג את התורה הקד' וולמדה, צריך שיהיו לו את שתי הבחינות האלו, מחד צריך שיהיה ענוותן ושפל רוח, ומאידך גיסא "ויגבה לבו בדרכי ה'".
וזה הפי' בדברי המדרש:
באש – רומז למידת הגאווה (שאש דרכה לעלות למעלה), והככוונה שפעמים צריך אדם להגביה את רוחו בעבודת ה' ולומר בשבילי נברא העולם.
מים – רומזים לענווה ולשפלות, כמים ההולכים ממקום גבוה למקום נמוך.
ובשתי דרכים אלו נקנית התורה.
אך כיצד ידע האדם מתי עליו להיות ענוותן ושפל רוח ומתי להתאזר במידת הגאווה? לכך צריך להיות כ"מדבר", שישים האדם עצמו הפקר כמדבר שהכל הולכים בו, דהיינו שיעשה את כל מעשיו לשם שמים ללא פניות, ואחר שיזכה לטהר מעשיו ורעיניו להיותם נעשים למען שמו יתברך, ידע לכוון מתי עת לעשות לה' להתאזר בויגבה לבו בדרכי ה', ומתי עליו להתלבש בעניוות ולהיות רך כקנה, כיון שבכל מעשיו אינו חושב מעצמו כלל בלתי לעשות נחת לשמו יתברך.
(כ"ק האדמו"ר מלעלוב זצ"ל)
