הצער והכאב בבית משפחת איסחקוב בשיכון ה' שבבני ברק, לא התכהה בימי השבעה. למרות הניסיון למצוא נחמה ולהתחיל בתהליך של התאוששות, הם לא מרגישים שהצליחו לעשות זאת.
רעייתו, מלכה, לא מפסיקה לבכות. יחד איתה בוכה גם התינוקת הרכה והזערורית. רק בת שלושה חודשים, וכבר יתומה: "לפחות הספיקה לראות את אבא כמה פעמים", אומר אחד מאחיה, גם הוא יתום צעיר, צעיר מכדי להיות יתום.
כשהיה כבן 20 עלה הרב נריה איסחקוב לארץ הקודש, לאחר שאת כל שנות ילדותו ונעוריו בילה באוזבקיסטן, תחת השלטון הקומוניסטי. באותה עת הוא לא ידע אפילו קרוא וכתוב. יהודי אמריקאי אימץ אותו, לקח אותו לארה"ב שם למד א'-ב', חומש ומשנה. עשר שנים מאוחר יותר הוא עלה לארץ בשנית, בגיל 30, ורק בגיל 40, בדיוק כמו רבי עקיבא, החחל ללמוד גמרא לראשונה בחייו.
את ביתו הקים עם רעייתו, מלכה, ביחד הם בנו משפחה לתפארת. שמונה ילדים וילדות, זרע ברך ה'.
לפרנסתו עבד כספר, הוא היה עובד במספרה שלו, ונחשב לחלוץ של ממש בתחום הספרות הכשרה. הוא השקיע רבות בלימוד הלכות פאת הראש, והיה מומחה לנושא. ספרים רבים אחרים למדו אצלו את ההלכות הללו ורבים הציל מעוון.
כשהרב נריה חלה, הם כבר ציפו לילד השמיני. הרופאים אמרו להם ש"זה משהו קטן", ו"אין שום סיבה לדאגה"… אבל הטיפולים לא עזרו. המצב הלך והתדרדר במהירות, וכעבור שנה השיב נשמתו ליוצרה.
בנו של הרב נריה, מרים עיניים דומעות ושואל בכאב עמוק: "מה נעשה עכשיו? איך נמשיך בלי אבא? איך???", אחותו הגדולה מוסיפה ומתארת: "זה יצר לנו חור גדול בלב, הפטירה שלו, הוא נפטר רק לפני שבוע, ואני מתגעגעת אליו כאילו לא ראיתי אותו שנתיים. איך נוכל לחזור לשגרה? איך ממשיכים אחרי כזה דבר???".
ידידי המשפחה מציינים שמטבע הדברים המשפחה תזדקק לעזרה משמעותית: "אלמנה אחת ושמונה יתומים, מדובר בעלויות גבוהות במיוחד להחזיק כזאת משפחה. זה לא משהו שאפשר לעשות עם קצבה זעומה של ביטוח לאומי. המשפחה חייבת עזרה, והרבה מאוד עזרה".
הידידים הקימו קרן עזרה וסיוע בקופת העיר, ובימים אלו הם מנסים להתרים חברים, מכרים, וגם סתם יהודים שיש להם לב רחום, מבני בניו של אברהם אבינו, שלא יכולים לעמוד אל מול הטרגדיה הנוראה הזאת ולהישאר מהצד כאילו היא לא נוגעת אליהם.
"אנחנו החברים לקחנו על עצמנו את העול מטבע הדברים", מסביר אחד הנמרצים שבחבורה, "אבל האמת היא, שזה לא מקרה שלנו, זה מקרה של כל כלל ישראל. כשיהודי נפטר בדמי ימיו, במיוחד כזה יהודי של מסירות נפש שבגיל 20 הכיר את בוראו והצליח להגיע לכאלו דרגות של תורה ויראת שמים, זו טרגדיה של כל כלל ישראל, כולנו צריכים לקחת חלק בהגשת העזרה והסיוע, איש איש כפי יכולתו".
אנחנו שכנים שלהם בבניין. מדובר במשפחה מיוחדת באמת. אנשים טובים טובים וצדיקים. מצווה גדולה מאוד לכל מי שיכול לסייע