ימי השבעה אחר פטירתה של הגב' מירב רצון, הסתיימו, ובני המשפחה מנסים לחזור לשגרה, ללא הצלחה.
הגב' רצון היתה אשת חבר צדיקה וישרת דרך, שהיתה לאם אוהבת עבור כל שכנותיה, והקרינה אור ונתינה על כל סביבתה. התמודדה כל ימיה עם מכאובים ועם עוני גדול. בפטירתה תחסר לכל תושבות האזור, השכנות והמכרות, ידים רבים בסביבה יתגעגעו לחיוך המיוחד שלה, לאהבה שהקרינה לכל אחד ואחד.
אבל עבור המשפחה מדובר במכה אנושה. הותירה אחריה את בעלה הרב ארז רצון יבלחט"א ואת ששת הילדים היתומים, שהגדול מביניהם תלמיד ישיבה בן 20 והקטנה בת שמונה בלבד. הבן החמישי מביניהם צפוי לחגוג את בר המצווה שלו בעוד פחות מחודשיים…
"מה אנחנו אמורים לעשות", שואל אחד הילדים, "להתנהג כאילו אין לנו אמא? איך עושים את זה? איך מתנהג ילד שאין לו אמא? למי הוא מספר מה קרה לו בתלמוד התורה, למה הוא מספר שצריכים לקנות מכנסיים חדשים כי הישנים נקרעו בזה אחר זה? למי הוא מספר כשכואב לו הראש וכשמרד לו בגב וכשהוא חזר מטיול חווייתי בתלמוד התורה??? אה??? למי????".
"אנחנו יודעים שאנחנו אמורים עכשיו להתחיל להתאושש", מוסיפה אחותו, "אמרו לנו שצריכים להמשיך הלאה בחיים, לעכל את הכאב ולהתקדם, אין ברירה, החיים חזקים מהכל. אנחנו מבינים את זה, אבל אין לנו מושג איך מתאוששים. איך עושים את זה? מה??? אנחנו אמורים לעבוד על עצמנו ולשכוח את זה שנהיה לנו חור ענק בלב ושאנחנו מגעגעים לאמא בצורה שלא מאפשרת לנו להירדם בלילה או לאכול ביום?".
השאלות ששואלים הילדים נוקבות עד התהום. אנשים מבוגרים שמנסים לדבר על לבם יוצאים בעיניים מושפלות. המשפחה שבורה ורצוצה, הגעגוע צורב. יתמות! כאב! עצב נורא, וכן, גם עוני מחפיר.
המשפחה מתמודדת עם מצב כלכלי לא פשוט. האם, מירב ע"ה, היתה אלופה באלתרו וחילטור. היא תמיד ידעה איך להכין ארוחה מחצי חציל ושני בצלים, והילדים היו אוכלים ושבעים ומאושרים עד הגג.
אבל עכשיו היא לא נמצאת, אין מי שיאלתר וימציא מתכונים חדשים בהתאם לשאריות שנותרו מאתמול. עכשיו אין את אמא שמרוויחה משכורת דחק מהעבודה שאליה נסעה כל יום לפתח תקוה.
חברים ומכרים התגייסו כדי להקים קרן עזרה וסיוע, ומבקשים מהציבור לסייע איש איש כפי יכולתו. "יש כאן שישה יתומים שחיים בתנאים של עוני ומחסור", אומר אחד העוסקים במלאכת הקודש, "חייבים לעזור להם. פשוט חייבים! אחרת, המשפחה הזאת לא תוכל לשרוד אפילו לא עד סוף השנה".
