'יתד': לחשב מסלול מחדש בקידום הרפורמה המשפטית | המאמר המלא

למען יבנה וחכמיה

סערה חזקה מטלטלת את רשות הרבים, כשמשני צידי המיתרס מתייצבים תומכי "הרפורמה המשפטית" מול מתנגדי ה"הפיכה המשטרית", במאבק על מעמדו של בית המשפט העליון. היהדות החרדית שמוצאת את עצמה שלא ברצונה ושלא בטובתה בעין ההוריקן החקיקתי והתקשורתי, איננה חלק מההתגוששות הזו.

בתפילה אותה אנו נושאים שלש פעמים ביום, אנו מתחננים לבורא יתברך "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". ברכה זו נקבעה על ידי אנשי כנסת הגדולה שבהם היו נביאים שראו ברוח קדשם את הנצרך עד סוף כל הדורות וכללו את הכל בתפילת שמונה עשרה, כמו שכתוב בספרים. כמדומה שאין צריך להיות כיום במעלתם הכבירה בשביל שהתפילה תזעק מאליה ממעמקינו, כי במציאות העכשווית, המצב בארצנו הוא שהכוח השולט בפועל הוא בית המשפט העליון שבו כיהנו בעבר ומכהנים בהווה אנשים המתכחשים כליל לתורת ישראל ואף מתגאים בזה בפומבי, עפ"ל.

מיום היוסדו של בית המשפט העליון, הציבור החרדי לא שם את מבטחו בשופטיו הפוסקים את פסיקותיהם על פי הגיגיהם, בהתעלמם מדברי א-לוקים חיים שניתנו למשה בסיני. עם זאת חובה להדגיש, כי ערכאות הן ערכאות היונקות את סמכותן מכוח המדינה ולא מכוח התורה. גם אם בית המשפט יפסוק פסקים שמתאימים לדעת התורה, הוא ישאר ערכאות! גם אם יכהנו בו אנשים ואפילו רבנים שיפסקו על פי "המשפט העברי", ערכאות תשארנה ערכאות. גם אם לא יפנו עורף קשה וכתף קרה לערכי היהדות, ערכאות הן ערכאות וכך גם ההתייחסות לרשות השופטת.

אך לצד אמונה זו המושרשת בלב כל יונק מציבור שומרי התורה, ממאפייניו של הציבור החרדי זו עובדת היותו שומר חוק, שהרי אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. על כן, מלבד המציאות שטרם התקיימה בנו "שופטינו כבראשונה", אין אנו נוקטים פעולות רהב להתיימר להשיב שופטינו כבראשונה, אלא אנו נושאים תפילה בכל עת שירחם עלינו הבורא ית' ויוציאנו מגלותנו, ואז נשיב שופטינו ללשכת הגזית ותמלא הארץ דעה כמים לים מכסים.

לדברים אלו משנה חשיבות בתקופה האחרונה, כשהארץ רועשת בעקבות רצונם של ראשי השלטון לערוך תיקונים לליקויים הקיימים בבית המשפט אשר ניכס לעצמו סמכויות שלטון מבלי שעמד למשפט הבוחר, פוסל חוקים ומתערב אקטיבית בדברים שבעבר נמנע מלהתערב בהם. כנגדם מהדהד קול זעקת "הנאורים" בטענה כי במידה ויערכו שינויים אלו הרי שכל קיום המדינה, הביטחון, הבריאות והכלכלה נמצאים בסכנה. אנחנו לא חדלים לבקר את המחאה המתנהלת תוך עבירה על החוק, עבירה על כללי המוסר האנושי הבסיסי, תוך פגיעה בשגרת חייהם של לא מעורבים, תוך אכיפה בררנית ומקוממת. אולם ביקורת זו, גם אם היא חריפה ונוקבת, אינה נכנסת לגופן של הטענות האם יש בהם מן ההיגיון או שהם באים מתאוות נקם בלבד, ושמא מניסיון לייצר אנרכיה כדי להדיח את ממשלת הימין שנבחרה באופן דמוקרטי. אולם ברור שלעצם השאלה, הציבור החרדי אינו חלק מצד אחד או מהצד האחר במאבק האיתנים שקורע את החברה הישראלית, וזאת מכמה סיבות:

א. כאמור, מכיון שבית המשפט אינו מתנהל על פי חוקי תורת משה ואינו יונק את סמכותו מכוח התורה, הרי שגם אם יתוקנו כל התיקונים של המבקשים לתקן את המעוות, אין לנו כיהודים שומרי תורה עניין במקום זה. אמנם אנו שומרים את חוקי הסדר הקיימים וכפי שהורונו רבותינו גדולי הדורות זיע"א ויבדלחט"א שבמקום שהדבר אינו מהווה סתירה להבדיל לחוקי תורתנו הק' אז עלינו לנהוג כפי החוק, אך אין בנו כבוד למפרשי החוק, גם אם הם היו נצמדים ללשון המחוקק, שגם הוא בין מרשיעי ברית ה"י.

ב. הציבור החרדי נוהג על פי רבותינו במשנה זהירות מול אחינו הטועים שלא טעמו עדיין טעמה של תורה ושמירת מצותיה, ואין אנו מתיימרים ואין ברצוננו לקחת חלק בהנהגת המדינה ובמוסדותיה. כל אשר התירו לנו הוא אך ורק כדי להציל מן הארי שלא ידרוס, אבל לא הותר לנו להיות חלק מבשר הארי עצמו. ולכן, הויכוח הסוער הניטש כיום, זר הוא עבורנו. למרות העובדה שהדבר נוגע לעיתים לחיי היומיום שלנו כשומרי תומ"צ הדבר ברור שאמונתנו ומעשינו אינם תלויים ברצונו של פקיד ממונה כזה או אחר ואין מבטחנו בהם כלל, וכשירצו חלילה להפריע לארחות חיינו, ימצאו כבר את הפיסקה להתגבר על פסקת ההתגברות, גם אם היא תחוקק. לדידנו, זאת התורה לא תהא מוחלפת, וכל כלי יוצר עלינו לא יצלח, ולא בגלל טוב ליבם וחסדם, ולכן אין לנו אלא לנהוג בימי גלותנו ביד ישראל, כפי שנהגנו בימי הגלות בין העמים, ולשמור באדיקות מוחלטת את התורה ומצוותיה וכשיפריעו לנו חלילה, נשאל את רבותינו מאורינו איך לפעול.

ג. גם לצד הטוען ל"קדושת שלטון הרוב" ושכך מחייבת ה"דמוקרטיה", אין לנו חיבור. ראשית בגלל שהמושג דמוקרטיה הוא זר לנו ביסודו, לא הרוב קובע אלא דבר ד' מחייב וקובע! ובנוסף, הרי שלטון הרוב הוא חרב פיפיות, כי ביום שתגיע הצעה לקואליציה לבסס שלטון רוב ע"י שותפות "נוחה יותר" בעיניהם, נמצא את עצמנו מחוץ למעגל ההשפעה. על אחת כמה וכמה שבבחירות הדברים עלולים להשתנות, וכי גם אז נקדש את "שלטון הרוב"? וכי לא ידענו בענייני דת ומדינה ואף בסוגיות של ציפור הנפש את נחת זרועה של ממשלה ימנית שביקשה לפגוע בקודשי ישראל ומקדשיו?

ד. חובה עלינו להזכיר, כי אין לנו הערצה והערכה לאישים ולכשרונותיהם, זולתי מרנן ורבנן עיני העדה ומוסרי התורה שליט"א שאליהם נשואות עיננו, בבחינת "ויאמינו בד' ובמשה עבדו". משום כך עלינו להבהיר חד משמעית, כי באופן אישי אין לנו עניין בנתניהו באופן אישי, וגם אם הוא נרדף על ידי האליטה השולטת והתקשורת בצורה אגרסיבית, אין מתפקידנו להגן על ה"גברא" ולסוכך עליו סככות וק"ו שלא לשלם מחירים על כך, הגם אם אנחנו מבקרים את העוולות הקשות וההתנהלות. אנחנו כן הולכים לקואליציה עם ממשלת נתניהו, מכיוון שהמפלגה שזכתה ברוב להקים את הממשלה היא מפלגה שבאופן מסורתי מחוברת במעט יותר לשורשי היהדות ומייצגת את המסורתיים ואת הגוש האמוני ועכ"פ לא בזה להם רח"ל כמפלגות אחרות, והם העמידו את נתניהו בראשם, הרי שאין לנו פריוילגיה להתערב בזהות המועמד העומד בראשה. אך זאת יאמר ברורות: איננו משתייכים למחנה אוהדי נתניהו ומעריציו ואף זוכרים היטב את התנהגותו בזמנים אחרים בהם היפנה עורף לציבור החרדי. אין אנו מה שמכונה "ביביסטים" ולא מחנה "רל"ב – רק לא ביבי", כשם שאנחנו לא ימין ולא שמאל, אלא מונחי דעת תורה, שדעתם לעיתים מתיישרת למה שבמקרה טוען הימין, ובמקרים אחרים תואם שמאל. מקור חיותנו והגדרתנו ממעיין אחר: תורת ישראל!

ה. נקודה נוספת שעלינו לזכור היא ש"אם אין יראת א-לוקים והרגוני". כשהצד המפגין ברחובות בפראות תוך הפרת חוק ברגל גסה, מאיים במלחמת אחים שבפתח, אנחנו מאמינים להם!

הם מסוגלים להוביל לשם! מי שאינו מאמין להם, כנראה שהוא מאמין בהם! אם חלילה זה אכן יפרוץ, הרי שבמצבים כאלה "היהודים תמיד אשמים", ועד כה ההיסטוריה המצערת לימדה אותנו שהסובלים במקרים כאלו רח"ל הם בעלי הזהות החרדית, ולמה לנו ללכת להיסטוריה הרחוקה כדי להווכח בנכונות החשש, וכי בימים אלו לא גברה ההסתה הפראית נגד הציבור החרדי ואין אנו עדים להסטת האש לכיוון בני הישיבות? וכל כך למה, על ויכוח לא לנו???

נכון, אנחנו חלק מקואליציית נתניהו ועל כן אנו תומכים בהליכי החקיקה שהקואליציה הזו מובילה. נכון, ישנם חלקים בחקיקה אשר לדעת רבים עלולה אפילו להועיל לנו ולכן לא התנגדנו כשהנושא של תיקון עילת הסבירות הונח על שולחן הכנסת, מכיוון שנושא זה הוא ברף התחתון ממש של התיקונים שדורשים מבקשי התיקון של מערכת המשפט המכונה "הרפורמה המשפטית". אך לאחר תיקון זה עלינו לחשב מסלול מחדש ולשאול את עצמנו, האם בכל מחיר? הן זהו דבר שאיננו בעלי עניין ישיר בו, האם צריכים אנו לשאת בנטל תוצאות המלחמה הזו?

וכאן המקום לציין נקודה נוספת וחשובה מאין כמוה: ההתגרות באומות. ארה"ב היא הגדולה והחשובה בידידותיה של מדינת ישראל ואף משמשת לה מטריה ביטחונית חשובה בנסיבות האזוריות המשתנות והחשש מהאוייב הגדול שבמזרח. אי אפשר לאטום אוזן לקולות הבוקעים מהבית הלבן ומביעים מורת רוח מדאיגה. נכון, הגורמים האנרכיסטים עושים ככל יכולתם להתסיס את הממשל, "מלשינים" ומוציאים דיבה רעה ועובדות שקריות כדי להפעיל לחץ על ממשלת ישראל. עם זאת, זו השעה הכי לא נכונה להתעלם. אין זו דרכה של תורה, זו גם דרך בחזקת סכנה.

אמנם אין אנו עיוורים ואל לנו לעצום עין. הצד שרוממות ההידברות בגרונם ובפיהם דורשים תהליכים רק "בהסכמה", אינו מוכן באמת להידברות ומציג אך מצג שווא של רצון להידברות, על אף שגלוי לכולם שאם ראשי המחאה לא יתנו להם אור ירוק לא תהיה שום הסכמה ושום הידברות, אבל הדבר אינו פוטר אותנו מלעצור ולחשוב, איך אפשר לעשות דברים שהם בציפור נפשנו, מבלי לשדר תחושה של בריונות, גם אם הצד השני כן נוהג בבריונות ועברינות. בל נהיה כסוס ופרד אין הבין, ללא התחשבות ובלי להסביר.

אומנם פסקת ההתגברות נחוצה לצורך שמירת מעמדם של בני הישיבות ולמען מניעת פגיעה בכל קודשי ישראל, שמירה שלא ניתן לוותר עליה בשום דרך ובשום אופן – ובפרט כאשר ניתנה לדרישה זו התחייבות בהסכם הקואליציוני. אך אם יש דרך אחרת להשיג את העיקרון והמטרה הזו, האם נכון כיום לכוון את חיצי הרעל שבאויר לכיוון ליבם הטהור של בני הישיבות? האם זו השעה למשוך אש לכיוונו של בית המדרש, כשהמאבק במהותו איננו נוגע לו? אולי לעת כזו, באם ניתן להשיג את אותה מטרה, אין זה הצעד הנכון לנדב את ראשינו, בשביל מאבק שאיננו מאבקנו, גם אם מבחינת הימין זה מאבק צודק ואף כאשר הכל מודים שהמצב מחייב תיקון, אך בדרך אחרת! אם יש דרך אחרת, אולי נכון יותר להגיע להבנה, כי הדבר החשוב לנו ביותר – לימודם הקדוש של בני הישיבות ישמר, ונעצור לחשיבה מחודשת לאחר התיקון הקל בשבוע הבא, מבלי לוותר על הדרישה "תנו לנו בצורה מעוגנת בחקיקה את יבנה וחכמיה"?

אין בשורות אלו שום חידוש לגבי עמדתה של היהדות הנאמנה ומכאן אף יוצאת קריאה לראשי השלטון: לחקיקת הרפורמה השלכות רחבות וארוכות טווח לקהלים רבים ולמרקם היחסים ביניהם. לכן לעת כזו עם התקדמות חקיקת הרפורמה, אנא, כלכלו מעשיכם ופרנסו צעדיכם בזהירות, עקב בצד אגודל, לבל יווצר מצב שגורמים חסרי אחריות יגרמו בכיה לדורות.
ימי בין הזמנים הולכים וקרבים ובוודאי שכל אחד חייב לחדד את הידיעה שהוא עומס על כתפיו את מלוא כובד האחריות שלא למשוך אש, למנוע רגל מאזורי המחאה, לא להוסיף קיסם וזרדים לאש ההסתה שיש המחכים ללבותה. צו השעה הוא פסקת ההתגברות על היצר, למנוע רגל מנתיבתם.

י.נ.