1.
ההגדלות וקטנות המוחין: לכולם נוח להתגולל דווקא על הציבור החרדי, כאילו שם טמון הפתרון להכל
כמה מאיתנו שמעו השבוע את צמד המילים 'הַגְדָּלוֹת הרמטכ"ל'?
מושגים רבים שמענו השבוע: שמענו על תקציב הישיבות, שמענו על ההתעללות בתלמידי חו"ל שלא מקבלים תקצוב למרות שאינם חייבי גיוס, שמענו כמובן את ההסתה הקבועה נגד החרדים, נגד המפלגות החרדיות, נגד לומדי התורה, אבל כמה מאיתנו באמת שמעו על 'הגדלות הרמטכ"ל'?
ובכן, מסתבר שכחלק מהמהומה האופפת את צמרת מערכת הביטחון, מתנהל קרב לא פשוט סביב דרישת הצבא להגדיל את הפנסיות התקציביות. במשך שנים ארוכות, נהנו אנשי צבא הקבע שיצאו לפנסיה מוקדמת בשנות ה-40 לחייהם, מפנסיה שמנה מאוד בסכומי עתק. רק לפני שנים אחדות התברר שהמהלך פשוט לא חוקי. כמובן שהתעוררה מהומה ועלתה הדרישה לחקור את הנושא ולהגביל אותו, אבל עד היום נהנים כל משרתי הקבע מפנסיות תקציביות בשלב שבו הם פורשים בשיא כוחם באמצע חייהם, ממשיכים למשרות מכובדות מאוד במגזר הציבורי או במגזר הפרטי ונהנים מכפל משכורות עתק. כמה מהם ניתן למצוא כמובן בכנסת ביניהם גנץ, איזנקוט וח"כים נוספים.
השבוע התפרסם, כי שר הביטחון ישראל כ"ץ מעודד בכל מאודו את דרישת הרמטכ"ל להגדיל את הפנסיות התקציביות ולהמשיך אותם לבכירים נוספים, זאת למרות שכזכור שוררת מתיחות קשה בימים אלה בין כ"ץ לבין הרמטכ"ל אייל זמיר. המחלוקת ביניהם מכוערת מאוד ואף פוגעת בתפקוד הצבא, אבל משום מה מאוד דחוף לשר הביטחון לקדם את הפנסיות התקציביות כדרישת הרמטכ"ל, כנראה בגלל שנתניהו עצמו חזר בו והחל להתנגד לדרישה.
למען הידע הכללי, מדובר כעת בדרישה של זמיר להגדיל את הפנסיות התקציביות בסכום של בין 1.6 ואף 2.6 מיליארד שקלים בשנה, מידי שנה בשנה למשך השנים הבאות. נדגיש: לא מדובר על כסף שהולך ללחימה, לא מדובר על כסף שהולך לקניית ציוד, לא למשכורות אנשי מילואים, לא לתמיכה באנשי מילואים ולא במשפחותיהם. מדובר על פנסיות של בכירים שעשו צבא קבע, רובם הגדול לא לוחמים.
היחידים שמובילים את ההתנגדות הם כמה ח"כים מתוך הליכוד דווקא, ובראשם עמית הלוי, חבר ועדת חוץ וביטחון, שם הוא בלם השבוע בגופו דיון שהיה אמור להתקיים בנושא. עכשיו ננסה רק לתאר לעצמנו שצמרת הליכוד הייתה מורכבת מכמה וכמה מקבלי פנסיות תקציביות מהסוג של גנץ ואיזנקוט, הרי ברור שהנושא הזה היה יוצא מכל פרופורציה, כולנו היינו שומעים עליו, כל האולפנים היו דנים בו ובניגוד העניינים הנורא שיש למפלגת הליכוד, בשוד הקופה הציבורית ופגיעה בלוחמים ובמילואימניקים. אבל למרבה הצער אלה שנהנים מהפנסיות הללו הם בעיקר מהצד הנכון של המפה הפוליטית ולמרבה הפלא גם מתוך הקואליציה עוזרים להם, וכך זה עובר בשקט מוחלט.
ועכשיו בואו נדבר רגע ברצינות. זה ממש לא התחום שלנו, אנחנו לא מתיימרים להיכנס לשיקולים כמו לאן הצבא מפנה את המשאבים, למי מגיעה פנסיה ולמי לא, כמה לתת ללוחם וכמה לאיש צבא שאינו לוחם, זה באמת לא עסק שלנו.
אבל בואו נדבר על מה שעובר על הציבור החרדי בימים האלה, נדבר על מה שעוברים לומדי התורה בימים האלה או בקיצור: בוא נדבר על מה שבאמת אקטואלי. הנושא שכן סוקר השבוע הוא דרישת הנציגים החרדים ובראשם ח"כ הרב משה גפני לתקן את העוול ולשמור על התקציב המצומק של הישיבות. כבר בהקמת הממשלה הובטח שזה ייכנס לבסיס התקציב ולא יוגדר ככספים קואליציוניים, משום שצמד המילים "כספים קואליציוניים" מהווה פתח להסתה ולקינטורים מיותרים.
כצפוי, אנו שומעים כעת את הזמירות הקבועות על סחיטה, כסף למשתמטים וכדו', התזמון הגרוע של תקציב המדינה ותקציב הישיבות בזמן העיסוק בחוק הסדרת מעמד לומדי התורה, יוצר מצב בו נוח מאוד לכרוך בין הדברים ולעשות סלט פופוליסטי אחד גדול.
ולכן אנחנו כאן, כדי לנסות ולעשות סדר, לפחות למי שעדיין רוצה לשמוע. וזה מתחלק לכמה נקודות חשובות. הנקודה האחת: תקציב הישיבות הוא תקציב שמגיע בדין ולא בחסד, ההגדרה שלו ככסף קואליציוני היא טכנית בלבד, אסור שיהיה לו שום קשר לתקציב המדינה או למעמד לומדי התורה.
הנקודה השניה: נושא מעמד לומדי התורה הוא אחד הנושאים הכי בוערים והכי חשובים שקיימים פה מאז קום המדינה ועד היום. את הנושא הזה צריך למסגר בנפרד, לדון בו בפלטפורמות הנכונות, בצורה הנכונה, במימדים הנכונים ובעיקר על שולחנם של האנשים הנכונים, קרי גדולי ישראל ועמם אנשי המקצוע. גם את זה אסור לערבב עם נושאים אחרים.
הנקודה השלישית: במדינת ישראל יש הרבה מאוד משפחות אנשי מילואים שקורסות תחת הנטל, המשפחות הללו מאבדות את פרנסתן ומתמודדות בקושי עם המצב הנורא, המדינה חייבת לעזור להן. גם לנושא זה יש להידרש בפני עצמו ואסור לערבב אותו עם נושאים אחרים.
הנקודה הרביעית: הרמטכ"ל דורש להפנות סכומי עתק מחוץ לתקציב הביטחון, כדי לסדר פנסיות שמנות לאנשים שסיימו צבא קבע וממשיכים כעת לשוק הפרטי, רובם לא קרביים, רובם הם בני גילם של אותם לוחמי המילואים הקורסים. וגם כאן, יש להידרש לנושא באופן ענייני.
המציאות העגומה היא, שיש מישהו שבכוונת מכוון דואג לערבב בין שלוש הנקודות הראשונות – תוך התעלמות מהנקודה הרביעית. וזו הסיבה שאנו נדרשים כעת בעל כורחנו לעסוק באותה נקודה רביעית, שבמהותה היא לא עסק שלנו ולא צריך להיות אכפת לנו ממנה.
אם נשאל כל אזרח ישראלי מהשורה על מצוקת אנשי המילואים, הוא ישיב מיד את מה שהלעיטו אותו באולפנים: המילואימניקים במצוקה לכן צריך לגייס חרדים. זה נשמע כל כך פשוט עד שאף אחד לא שם לב לעיוות הנורא.
כי אם אנחנו כבר מערבבים בין הנקודות, חובה להכניס גם את הנקודה הרביעית. מדוע אף אחד לא שואל למה הרמטכ"ל לא דואג לשיקום משפחות המילואים? מדוע כולם שותקים על הפנסיות הכפולות אבל צווחים דווקא על תקציב הישיבות הנמוך ממנו בהרבה? אם כבר להיות פופוליסטים, אפשר לטעון שגם התקציב הזה וגם התקציב הזה לא מגיעים ללוחמים ולא לאנשים שעזבו משפחות כדי להיות בלב שדה הקרב.
אז מה יגידו אנשי הצבא להגנתם? הם יבקשו שלא נעשה קשר דמגוגי בין הדברים, והם צודקים. אבל הצדק הזה רחב יותר והוא נכון גם אלינו: אל תערבבו. אין שום סיבה לכרוך את נושא מעמד לומדי התורה יחד עם תקציב הישיבות, יחד עם תקצוב תלמידי חו"ל, יחד עם מצוקת המילואימניקים, מי שעושה את הסלט הזה, עושה זאת רק לצורך פופוליסטי כדי לקדם מטרה פוליטית אחת ברורה.
הנפש לא יכולה לשאת את הצביעות והשקר, כיצד גורמים אינטרסנטיים מנצלים בציניות את משפחות משרתי המילואים, ומנתבים את הכאב האמיתי שלהן לכיוון אחד בלבד, במקום לדאוג להן באמת ולהקל על ההתמודדות שלהן.
טיבה של תקשורת הוא לקחת את החדשות ולתמצת אותן לכותרות קצרות וקליטות. וזה מאוד קל וקליט לקבוע שאם יש מצוקה, אז בואו נגייס חרדים. כל אחד יבין את זה ויתחבר לזה וכך אפשר להפוך את זה לליבת הבחירות הבאות על חשבון המפלגות החרדיות.
אבל אנחנו כאן כדי לנסות לצעוק, לנסות ולהזכיר: האמת היא קצת יותר מורכבת. התמונה אמיתית היא יותר רחבה, מי שעושה ממנה סלט עושה זאת מתוך רשעות, מי שנופל לדמגוגיה הזאת עושה זאת כדי לקחת את משפחות אנשי המילואים, לשסות אותם בציבור החרדי וכך לגרום להם להכות זה את זה ולזרוק זה על זה את האשמה, במקום לעשות את ההפרדה הפשוטה, להרחיק קצת את המצלמה ולשקף לצופים את התמונה אמיתית והמלאה.
ושוב: נושא הפנסיות התקציביות ונושא הגדלות הרמטכ"ל לא באמת מעניינים אותנו כרגע, לא זה מה שחשוב ואנחנו גם לא רצינו לעסוק בזה. אבל אנחנו מוכרחים לעסוק בכך בעל כורחנו כי חוסר הפרופורציה הזאת מופנה בסוף נגדנו, וזה אסור שיקרה. המדינה מלאה בבעיות אמיתיות, בפוליטיקה צינית ובחוסר צדק בזמן מלחמה, אי אפשר להתגולל רק על הציבור החרדי ולהכניס לכולם לראש שרק שם נעוץ הפתרון לכל תחלואי השעה.
2.
למי (לא) להאמין: היכן נמצאת האמת בפרשת הדיל לכאורה לחנינת נתניהו
פרשת בקשת החנינה של נתניהו, צברה השבוע תאוצה עם דיווח שהתפרסם בעיתון 'הארץ' לפיו קיים דיל שנרקם בעבר בין הרצוג לנתניהו, שבמרכזו בקשת חנינה תמורת פרישה מהחיים הפוליטיים.
באותו דיווח הופנתה דרישה להרצוג לחשוף את פרטי הדיל, והובא שם אף איום מרומז מצד אחד ממקורבי הנשיא בעבר, שאמר כי אם הרצוג ייכנע לדרישת נתניהו ויתן לו חנינה, הוא יחשוף את פרטי הדיל במלואו.
מהגורמים הרשמיים נמסרה הכחשה לדיווח הזה, אבל מה שהקוראים קיבלו זה סיפור אימה של קרב שנראה כאילו נלקח ממחוזות מאפיוזיים. הרי ממה נפשך: אם באמת יש דיל והוא הגיע לידי עיתונאי המתיימר להיות אובייקטיבי, הרי שמחובתו של אותו עיתונאי לחשוף את הדיל ולא לספר לציבור שיש בידיו סיפור אבל הוא מונע מהם אותו. במקום זאת, הדיווח מצטט מקורב לנשיא שמפנה כביכול איום. ואם הרצוג לא יתן חנינה לנתניהו? עדיין הוא ישמור את פרטי הדיל לעצמו? מדוע בעצם?
ומהצד השני, אם הדיווח אכן לא נכון, הרי שבית הנשיא צריך להגיש תביעת דיבה נגד אותו עיתונאי ונגד אותם גורמים מקורבים שהשמיעו את האיום. הרי לא יעלה על הדעת שמוסד ממלכתי דמוקרטי יהיה נתון לאיום בלי להשתמש בכלים הנכונים כדי למנוע זאת. אז מדוע זה לא קורה?
לכן עולה החשש, שהתמונה שמקבל האזרח הקטן מהשורה היא שאין כאן לא צדק ולא ישרות, יש כאן קומבינות ודילים שיכולים לכאורה להתרחש גם בקרב בכירים פוליטיים ואולי לכאורה גם בקרב כלי תקשורת שעוסקים בכך. אף אחד מהם לא מגלה רצון לבוא לטובת הציבור ולספר את האמת, אלא רק להפריח רמזים, לשגר איומים או להכחיש. בסוף החזק יותר ינצח והציבור ימשיך להיות ניזון משברי דיווחים ורמזים שיופצו בהתאם לאינטרס של אותו רגע.
3.
האש וההפרה: טראמפ ונתניהו לא טיפשים, אבל גם להם לא היתה דרך טובה יותר להתמודד עם הטרור
בקרב גורמי ביטחון, הולכת וגוברת ההערכה כי מערכה נוספת בלבנון תהיה מחויבת המציאות ויש לבצע אותה בהקדם האפשרי, זאת נוכח התעצמות חיזבאללה וחזרת אנשי כוח רדואן לאזורים הקרובים לגבול עם מדינת ישראל.
מדובר בהפרה חמורה של הפסקת האש מצד חיזבאללה, שעל פי ההסכם מחוייב להרחיק את אנשיו מאזור הגבול ובתוך זמן קצוב שנקבע לו עליו להתפרק מנשקו ולהפקיד אותו בידי ממשלת לבנון.
בינתיים גם בעזה האש לא פוסקת, חמאס כבר שולט היטב בכל רחבי הרצועה מלבד החלקים שבתוך הקו הצהוב, וגם לשם מנסים מחבלים לפלוש בכל רגע נתון. גם בעזה הגענו לנקודת הזמן בה על פי הסכמי הפסקת האש, היה אמור הארגון להתפרק מנשקו עם הקמת כח בינלאומי כלשהו שיוצב שם, לפי כללי הפעימה השניה בתכנית 20 הנקודות של טראמפ.
כעת, למרבה הפלא ולמרבה התדהמה, חיות הטרף של ארגוני הטרור משום מה לא מכבדים את המילה הכתובה עליה חתמו, הלם של ממש. המחבלים הללו לא ממהרים להתפרק מנשקם למרות שהרי הם התחייבו בפני המדינות המתווכות, הייתם מאמינים?
בואו נצא מנקודת הנחה שאפשר לומר על טראמפ הרבה דברים אבל טיפש גמור הוא לא. הוא שומע היטב את בכירי הכוורת שלו שמסבירים לו בדיוק באיזה חומר לא אנושי מדובר. במדינת ישראל בוודאי שהבינו כבר מראש את משמעות החתימה המצחיקה על ההסכם המגוחך מלכתחילה, שכאילו אמור לפרוק את הארגונים הללו מנשקם. ובכל זאת, החתימה נחתמה, ההסכם בוצע והמהלך יצא לדרך.
עכשיו כשהמהלך נחל כישלון גם בדרום וגם בצפון, האם מישהו הופתע? ברור שלא. אז מדוע ההסכם נחתם מלכתחילה? כי כמו שהיה ברור לכולם שהסכם כזה לא יחזיק מים, כך היה ברור שאין שום דרך אחרת להתקדם. נכון שמדינת ישראל נוקטת צעדי לחימה חזקים בשתי החזיתות, עדיין לא מדובר במשימה קלה ויתכן שמדובר אף במשימה שאינה ברת יישום, למדינת ישראל אין באמת דרך קצרה ואפקטיבית להכניע את כל אויביה בדרך צבאית.
ההסכמים בעזה ובלבנון היו מלכתחילה צעד של הרע במיעוטו, מהלך שנתן לכולם את מרווח הנשימה הדרוש לקראת הסבב הבא שיגיע בוודאות במוקדם או במאוחר. אף אחד לא באמת חשב שטראמפ יכול להמציא משהו שלא היה קיים עד היום, הוא עדיין מתמודד עם אותה בעיה שגדולים וטובים ממנו לא הצליחו לפתור.
כבר בחתימת הסכמי הפסקת האש היה ברור שמדובר בעוד פלסטר על פצע מדמם, משהו שיתן עוד קצת זמן, במשהו שישנה קצת את שגרת המלחמה שנרגיש כאילו משהו מתקדם. אבל ברור היה שמדובר בניהול האיום והתמודדות עמו ולא באמת בניסיון אמיתי למגר אותו. לכן כל שאר הצהרות הרהב שנשמעות בוושינגטון ובירושלים, נועדו לצרכי העלאת מורל וכבוד עצמי, ותו לא. אין בהן באמת תוכן אמיתי ולא נראה שבדרך הטבע מישהו יצליח להביא את ההכרעה המיוחלת מול הטרור.
הטור פורסם במוסף יתד השבוע' מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]
הרווח הוא שהחטופים חזרו