היה זה בשנת תרצ"ג. הגאון הרב שמעיה אליעזר דיכובסקי (בנו הוא הדיין הגאון רבי שלמה דיכובסקי שליט"א) ביקש לעלות לארץ ישראל. באותה שנה הרימה האנטישמיות ראש באירופה כשהצורר הנאצי עלה לשלטון. המוני יהודים חשו כי הקרקע שתחת רגליהם אינה בטוחה. הרב שמעיה דיכובסקי ביקש לשמוע מפי מרן ה"חפץ חיים", האם כדאית היא העליה לארץ ישראל.
וכך הוא מספר בספרו "נאות דשא":
"בטרם הספקתי להביע בפניו את החששות שבלבי, ובייחוד את החשש הגדול מפאת המצב הבטחוני השורר בארץ ישראל בגלל בני ישמעאל המתנכלים ליהודים, כי רק כמה שנים חלפו מאז טבח חברון (בתרפ"ט), אבל הוא הקדימני ולא הייתי נצרך להעלות שאלה זו כלל. וכך הוא אמר:
התורה הקדושה אומרת על ישמעאל: 'והוא יהיה פרא אדם' (בראשית ט"ז, י"ב). הלא ידוע כי התורה שלנו היא נצחית, ואם היא אומרת זאת על ישמעאל, משמעות הדברים היא, שישמעאל ישאר לנצח פרא אדם. גם אם יתאספו כל עמי התרבות שבעולם וירצו לחנך את ישמעאל ולעשותו בן תרבות, לא יעלה הדבר בידם. התורה העידה עליו שיהיה פרא אדם, ו"יהיה" פירושו גם לעתיד, לנצח.
ה"חפץ חיים" נאנח ואמר: מי יודע מה פרא אדם זה עלול עוד לעשות לעם ישראל באחרית הימים!
ומרן הגרי"ז מבריסק אמר, שמתוך שהתורה כתבה 'פרא אדם' ולא 'אדם פרא', אות הוא שהכח העיקרי של ישמעאל הוא ה'פרא' ולא ה'אדם'.
ואפילו אם ישכיל ישמעאל ללמוד, ויהיה למשל עורך דין, אז יהיה עורך דין פרא אדם; ואם ישכיל להיות רופא, אז יהיה רופא פרא אדם. כי הפראות שבו לא תסור ממנו לנצח!
דברים אלו הוכחו שוב בימים אלו, כאשר אנו מתוודעים עוד ועוד לגודל הזוועות שחוללו בני ישמעאל. האכזריות והברבריות כמוה לא ראינו מראה לנו שוב כי לא 'אדם' לפנינו אלא 'פרא' שלעולם לא יהיה אדם.
