זה היה נראה כמו הסיוט הכי שחור. כששמלת הכלה כבר אחרי כל המדידות, התכשיטים מהחתן ארוזים בקופסת קטיפה מרגשת ועשרות אלפי שקלים טמונים במקום בטוח בבית – באו ידיים זדוניות ולקחו הכל.
"את הצעקות שלנו שמעו עד קצה השכונה," אומרת יעלי הכלה. "חזרנו אחרי חצות עייפים מנסיעה ארוכה, כל הדרך רק דיברנו על החתונה, על הריקודים של הבנות דודות וההזמנה ששכחנו לשלוח לדודה מבוגרת וחייבים להרים אליה טלפון אישי.
ואז עלינו הביתה. עם עיניים שורפות מעייפות וחגיגה גדולה בלב. לחצנו על ידית הדלת וכמעט התעלפנו:
דלתות הארונות בסלון ובמטבח היו פתוחים לרווחה. השידה הקטנה בכניסה לבית הפוכה על הרצפה. התקרבתי היסטרית לוויטרינה בסלון- היא היתה ריקה! הפמוטים – גם שניתנו לי מתנה ממשפחת החתן וגם הפמוטים שאמא מדליקה בהם מידי שבת. גביע הקידוש, החנוכייה… הכל התאדה!
אבא אמר: 'היו פה גנבים, אל תגעו בכלום' ורץ לחדר ילדים. ידעתי מה הוא מחפש: מעטפה עם עשרות אלפי שקלים שהוא לווה מכמה גמ"חים כדי לשלם ביום החתונה.
ואז שמעתי צעקה חדה. הכסף כולו נגנב. לא נשאר שקל!
אבא חזר לסלון חיוור ורועד. הילדים הקטנים התחילו לבכות בהיסטריה וגם אני רציתי רק לשכב על הרצפה, לרקוע ידיים ורגליים ולצרוח.
מה נעשה שבוע הבא? איך יוצאים לחתונה כשאין תשלום לסוף האירוע? איפה נגור אם דמי השכירות ליחידת דיור נגנב?
ראיתי את אבא שלי עובד להשיג את הכסף הזה. הוא ישב וחישב לילות שלמים לכמה תשלומים לפרוס ומאיפה יוכל להחזיר, ואחר כך התרוצץ בין גמ"חים וערבים שיחתמו לו. איך מתחילים את כל המסע הזה מחדש תוך שבוע?
מה נעשה? נדחה את החתונה עד שנשיג שוב כסף?
עוד לא סיפרנו אפילו למשפחת החתן על הפריצה. איך נודיע להם שהמתנות היקרות נגנבו? הם בקושי מכירים אותי ואני מתביישת איומות…
בינתיים הכל נתקע. השוטרים שהגיעו לקחו טביעות אצבעות ואמרו שיבדקו גם מצלמות אבטחה בסביבה, ושלא נצפה לפתרון מהיר. אבל אנחנו חייבים פתרון מהיר!"
החתונה של יעלי עתידה להתקיים בעזרת השם עוד שבוע בלבד, ובשבוע הזה מוכרחים לגייס במהירות 75,000 שקלים – הסכום שחסר לתשלומים ולקניות הכרחיות במקום מה שנגנב.
עם ישראל מתגייס במלוא יופיו להציל כלה מבושה ביום חופתה – בואו נעשה את זה יחד!
