זה החל ימים ספורים לאחר שחגגו לאלחנן בר מצווה. הוא התלונן על קשיי נשימה ובתחילה כולם חשבו שמדובר בלחץ. אך הבדיקות התכופות הובילו למסקנה ברורה: לא מדובר בסתם חולשה. לילד מקנן גידול בגופו, שחוסם לחלוטין את קנה הנשימה.
הרופאים לא נתנו הרבה סיכוי. הפרופסור שישב מולם בפנים חתומות, עלעל בטפסים הרבים ואמר בדאגה: "אני לא יכול להבטיח שום דבר…"
הבכי, הדמעות, הכאב הגדול. כל אלו היו מנת חלקם של המשפחה העוטפת והדואגת, משפחה רגילה שהאבא אברך תלמיד חכם, האמא מזכירה בעמותה, ושמונה ילדים חמודים שהולכים בתלם.
אלחנן הובהל לניתוח דחוף. מורדם ומונשם. הבכיות של המשפחה קרעו את שערי השמים. וכשהיה נדמה שהניתוח הצליח, ואלחנן כבר שב לביתו לשמחת המשפחה, שוב הכל התהפך. "טוסו לארצות הברית" – אמרו העסקנים הרפואיים פה אחד. "יש שם טיפול חדשני ושונה, אולי זה יעזור."
מאיפה מממנים טיסה ושהות לארה"ב, וניתוח חדשני שניתן רק שם? ההורים הדואגים והאוהבים לא חושבים על זה. שוברים חסכונות, לוקחים הלוואות, האבא עוזב את הכולל והאמא את העבודה, מותירים את הילדים הקטנים בהשגחת בני משפחה, והם כבר על המטוס. בדרך להציל את אלחנן. "אל תתלו הרבה תקוות בטיפול." הדגישו להם הרופאים שוב ושוב. "ננסה, כמובן, אבל עם נתונים כמו שלו אל תצפו לכלום."
אבל מסובב הסיבות רצה אחרת. אלחנן הלך והבריא. שנה שלימה של שהות מעבר לים, שנה שעלתה הון תועפות, והם זוכים לשוב בחזרה הביתה. עם אלחנן. הוא חי.
ושבע שנים לאחר מכן, בימים אלו ממש, אלחנן זכה להתארס. למרות העבר הרפואי, הגיליונות הרפואיים מאוששים באופן חד-משמעי כי מצבו הרפואי מצוין. והמשפחה כולה צוהלת, מי האמין שהילד שהרופאים לא נתנו לו סיכוי לחיות, עומד להקים את ביתו??
נכון שלא נותר זכר למחלתו של אלחנן, אבל לחובות האדירים שרובצים על כתפי ההורים, נותר גם נותר. כל החסכונות נפתחו. הלוואות ענק וגלגולי חובות מחודש לחודש. וכעת, אין להוריו אף לא את המינימום הנצרך כדי לממן את החתונה. לא מדובר על מותרות, אלא על המינימום הנצרך.
מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש הירש שליט"א, ששמע על המגבית המיוחדת, מבקש אף הוא לעמוד לימין החתן: "ועד הרבנים לענייני צדקה עושים מגבית מיוחדת עבור חתן שהיה חולה ל"ע וזקוקים להרבה כסף להוצאות החתונה. מצווה גדולה לעמוד לימינו ולסייע במצווה החשובה. ויתברכו כל התורמים בכל הברכות, בני חיי מזוני רוויחי, ברכה והצלחה בכל מעשה ידם ונחת מכל יוצאי חלצם".
ב'ועד הרבנים' ששמעו על המקרה, הקימו במהרה קרן מיוחדת, לתת סיכוי לחתן, שהרופאים לא נתנו לו סיכוי. וכעת, לכולנו יש הזדמנות לכתוב לסיפור הזה סוף טוב, ולתת לו את הסיכוי להקים בית, ולהמשיך את מסלול החיים שניתנו לו במתנה מהבורא.
נענים לקריאתו של מרן ראש הישיבה עבור החתן שחלה והבריא, וזוכים ל"בני חיי מזוני רוויחי">>>
