הגמ' במסכת תענית מלמדת אותנו: אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו… ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך! אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל"!
מדבריו של רבי שמעון בן גמליאל ניכר כי יום ט"ו באב נחשב מאוד בלוח השנה היהודי עד כדי הקבלתו ליום הקדוש בשנה – יום הכיפורים. אך מה קרה בט"ו באב שהפך אותו ליום מיוחד כל-כך?
הגמרא מונה שישה אירועים היסטוריים שהתרחשו בט"ו באב:
1. כלו מתי מדבר:
לאחר חטא המרגלים, שאירע בתשעה באב בשנה השנייה ליציאת מצרים, נגזר על דור המדבר למות במדבר. על פי המסורת, בכל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז במחנה הקורא לעם לחפור קברים. בבוקר, 15,000 איש היו מתים. בשנה האחרונה, השנה הארבעים, חפרו קברים כרגיל, אך בבוקר גילו שאיש לא מת. הם המשיכו ללון בקברים בלילות הבאים, עד שבט"ו באב, כשראו את הירח במילואו, הבינו שהגזירה בטלה. יום זה הפך ליום שמחה על סיום הגזירה וההכנה לכניסה לארץ ישראל.
2. הותרו שבטים לבוא זה בזה:
לאחר שבנות צלפחד קיבלו אישור לרשת את נחלת אביהן, נקבע כי בנות יורשות נחלה חייבות להינשא לבני שבטן כדי למנוע העברת נחלות בין השבטים. תקנה זו יצרה מחיצות בין השבטים. בט"ו באב, לאחר התיישבות השבטים בארץ, בוטלה התקנה והותר לכל אדם להינשא למי שירצה מכל שבט. זה היה צעד משמעותי לחיזוק האחדות בעם ישראל.
3. הותר שבט בנימין לבוא בקהל:
בעקבות מעשה פילגש בגבעה, המתואר בספר שופטים, יצאו שאר שבטי ישראל למלחמה נגד שבט בנימין. לאחר המלחמה, נשבעו שאר השבטים שלא יתנו את בנותיהם לבני בנימין לנשים. מצב זה איים על המשך קיומו של השבט. בט"ו באב, מצאו פתרון: בני בנימין הורשו לחטוף נשים מבין הרוקדות בכרמי שילה. כך הותר האיסור ונמנעה הכחדת השבט.
4. פסקו מלכרות עצים למערכה:
בכל שנה, היו כורתים עצים למזבח בבית המקדש עד ט"ו באב. מיום זה ואילך, כוח השמש נחלש והלחות בעצים עלתה, מה שהגדיל את הסיכוי לתולעים הפוסלות את העץ למזבח. סיום הכריתה היה מלווה בשמחה על השלמת המצווה. יום זה כונה "יום תבר מגל" – יום שבירת הגרזן, המסמל את סיום עונת כריתת העצים.
5. ביטול שומרי הדרכים לירושלים:
לאחר פילוג הממלכה המאוחדת, ירבעם בן נבט, מלך ישראל, הציב מחסומים בדרכים לירושלים כדי למנוע מנתיניו לעלות לרגל לבית המקדש. הוא חשש שעלייה לרגל תחזק את נאמנותם לממלכת יהודה. מצב זה נמשך דורות רבים, עד שהושע בן אלה, המלך האחרון של ממלכת ישראל, ביטל את המחסומים בט"ו באב. זה אפשר לבני ממלכת ישראל לחדש את העלייה לרגל לירושלים.
6. קבורת הרוגי ביתר:
לאחר כישלון מרד בר כוכבא (132-135 לספירה), הרומאים אסרו על קבורת הרוגי העיר ביתר. גופותיהם נותרו מושלכות סביב העיר במשך שנים. בט"ו באב, ניתן סוף סוף אישור לקבור את החללים. על פי המסורת, למרות הזמן הרב שעבר, הגופות לא הספיקו להירקב. בעקבות זאת, תוקנה ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון: "הטוב" – שהגופות לא הסריחו, "והמטיב" – שניתנו לקבורה.
כתוב בספרי מוסר, שיום חמישה עשר באב הוא תחילה וראש לימי הדין המתחילים מאלול, וראוי להתחיל בו בחשבון נפש על כל השנה. יש הנוהגים מיום זה ואילך, שאם כותב אגרת לחברו, מברכו ב'כתיבה וחתימה טובה', כנהוג אצל הכל מראש חודש אלול.
