חשיפה: מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן חושף דרמת ענק שהתרחשה מאחורי הקלעים של אחת ממערכות הכשרות המכובדות בארץ.
המשגיח המיתולוגי הרב חיים מחתן היום את בתו ה11 בלי עין הרע לא לשכוח אמרו זה לזה העובדים במשחטה הידועה בירושלים, כולנו מוזמנים לחופה ולסעודת המצוה, שמחת חתן וכלה לא דבר של מה בכך, ועוד השמחה של המשגיח היקר.
במקרים אלו מערכת הכשרות שולחת משגיח מחליף למלא את מקומו של המשגיח הקבוע לפי הנוהל, וכך אכן נעשה.
בבוקרו של יום המחרת הרב חיים עייף עדיין מיום שמחתו המרגש אך התייצב על משמרתו כמצופה מבעל תפקיד אחראי, הרגיש צורך פנימי אולי סקרנות גרידא לבדוק כיצד תפקדה המשחטה ביום שנפקד, התיישב מול המסכים פתח את המצלמות והתבונן, והנה בבת אחת חשכו עיניו אחד הפועלים הישמעאלים בעמדת מליחת העופות סורק בעצבנות את השטח וכשהמשגיח המחליף סובב אליו את גבו או התעסק בשאלות ובמתן פתרונות במחלקות נוספות הוא זרק עופות שלא נמלחו כלל לתוך ארגז העופות שנמלחו.
המשגיח הריץ שוב את ההסרטה כמה דקות קדימה ואחורה ואכן הוא לא מדמיין, בערך כל עוף שלישי או רביעי לא נמלח כדין. והעופות יצאו לשיווק ברחבי הארץ כאשר חותמת הכשרות למהדרין מן המהדרין מתנוססת לה על השקית לתפארה.
הרב חיים המשגיח לא היסס לרגע ומיד עדכן ודיווח על כך לרבני המערכת, ישיבת רבנים בהולה כונסה תוך שעה במשרדי ועד הכשרות לדון בשאלה הרת גורל זו, האם חייבים לפרסם לציבור על מקרה זה כדי שלא יכשלו באיסור דם, או כיון שהם סומכים על ההכשר ואנוסים הם באיסור זה אין חיוב להודיעם לאפרושי מאיסורא.
והנה כידוע איסור "דם" הוא איסור דאורייתא, אולם דם שבושל איסורו מדרבנן, לכן עיקר החשש כאן הוא רק איסור מדרבנן שהרי עופות נאכלים רק כאשר הם מבושלים.
הישיבה היתה סוערת, אלו מצדדים להיתר ואלו לאיסור, הפסד של מיליוני שקלים מונחים על הכף, שאלת הכשרת כלים בכל בתי בני ישראל, והפסד ממון רב. ובסוף הגיעו להכרעה בהתייעצות עם גדולי ישראל.
החלטת רבני ועד הכשרות: במקום שאין הפסד כספי צריך לפרסם הדבר וכשיש הפסד כספי פטורים מלפרסם.
נימוקים: כתב הנתיבות המשפט (סי' רלד ס"ק ג) שמי שאכל טריפה מדרבנן בשוגג או אונס אינו צריך כפרה וכאילו אכל כשירה ולא עבר על איסור כלל. והאור החיים הק׳ בספרו פרי תואר (סי' קיט ס"ק יז) סובר גם כך כסברת הנתיבות.
הישועות יעקב (יו"ד סי' קיד אות א) מסביר כך: איסור דרבנן הינו איסור גברא (על האדם) מחמת חובה "לשמוע דברי חכמים" ולא איסור חפצא (על המוצר) ולכן העובר על איסור דרבנן בשוגג לא עשה איסור, וכן ביאר בספר תורת חסד (ח"א סי' לא)
ולפי זה המכשיל את חבירו באיסור דרבנן בשוגג אינו עובר על איסור של ״לפני עיוור לא תתן מכשול״ שהרי מי שאוכל מעופות אלו בשוגג לא עבר איסור כלל.
וכך גם נפסק במהרש"ם (חגיגה יח.) במנחת אלעזר (ח"א סי' נג), במחנה חיים (ח"א סי' מו) ובהר צבי (יו"ד סי' קכד).
לכן הוחלט לא לפרסם על המקרה המצער לכלל הציבור והפרשה הושתקה.
למידע ולהתייעצות:
טלפון: 052-7112543
וואטסאפ: 054-7694615
דוא״ל: [email protected]
מפחיד
מה מפחיד?
יש כללים מתי מפרסמים ומתי לא
אותו תורה שאוסרת דם פוסקת שבהפסד מרובה ל"צ להדיע
מזעזע
יישר כוח גדול!!
מחכים מאד!
מדהים כמה גדולות המכשולות וכמה טוב שיש השגחה צמודה עם רמה!
הכל טוב ויפה, אבל מה עשו עם הישמעאלי הזה? קנסו אותו ופיטרו אותו?
ומה עושים כדי שפעם הבאה זה לא יקרה?
גם אם זה "רק" איסור דרבנן שבדיעבד לא צריך כפרה ומי שאכל לא עבר על שום איסור, בכשרות מהדרין כמו שציינתם זה לא אמור לקרות ואם קרה, צריך לעשות כמו "ועדת חקירה צבאית" כדי לוודא שזה לא יקרה שוב.
הכול מתנהל כך כל השנה, אין חדש תחת השמש, ולכן הכשר הרבנות שהוא למהדרין מן המהדרין הוא האופציה הטובה ביותר ואידך זיל גמור
לא הבנתי, יש ביטול ברוב, אין כלל איסור מעיקר הדין, גם לא מדרבנן, כמובן שהכשרויות מקפידות לא לסמוך על ביטול איסור ברוב, אך בדיעבד, אין כאן איסור כלל. לא הבנתי מה הכתבה הזו רוצה בכלל!
דבר חשוב לא מתבטל ברוב
ביטול ברוב הוא לא בכל מקרה. יש מקרים שאין ביטול כמו בריה וכמו חתיכה הראויה לכבד ודבר שיש לו מתירין
אין ביטול ברוב. כאשר ניתן בקלות לברר מה העוף בתערובת שלא נמלח, אין דין ביטול. כמו"כ אין כאן איסור והיתר, העוף כשר, אלא שצריך להוציא דמו, וכה"ג נמי ל"א ביטול.
זה די מרשים הביטחון העצמי שלך בחוות הדעת ההלכתית שלך …
בכ"א לגופם של דברים
העופות זה ברייה שאינה בטילה (חוץ מזה שלא בטוח בנידון זה שזה רוב שהרי לא ידוע כמה הוא לא הכשיר)
ומי אמר לך שבכשרויות לא סומכים על ביטול ברוב ? בוודאי שסומכים זה מעשים שבכל יום
חוסר דיוק משווע. העוף אינו בריה שהרי אינו שלם בזמן המליחה. אם כבר, חתיכה הראויה להתכבד שגם היא אינה בטלה. אבל במקרה הנ"ל העופות אינם מבושלים. ולפי פוסקים רבים אין בזה דין חתיכה הראויה להתכבד.
טעויות קורות
לא הבנתי מה אתה בא לומר.
אם זאת ההלכה אז זאת ההלכה. למה אתה מנסה להציג את זה כעוול "הפרשה הושתקה"… בכל מקום יש היתר של הפסד מרובה ושעת הדחק.
אם זאת לא ההלכה תתווכח איתם, אם יש צורך ואתה חושב שישמעו לך אז תודיע שאין לסמוך על אותה כשרות.
מה העניין לכתוב את זה, סיפור שאולי קרה? רייטינג???
נכון מאד!!
איני מסכים בכלל עם מה שכתוב במאמר הזה!!!!
כאן לא מדובר במקרה של בדיעבד או של אונס כלפי האוכל, אלא כלפי המחלק.
ולכן כל מה שכתוב בשל הנתיבות משפט ואור החיים הק’ וכולי לא שייך כאן.
מכיוון שלכתחילה הלקוחות יכולים למנוע את עצמם מלקנות את זה. והדיעבד שייך רק למוכרים.
חובה לפרסם איזה כשרות זו או לעבור לשחיטה פרטית
ליבי אומר לי שהולך להיפתח גוף כשרות חדש, "מהודר פי כמה מכל הכשרוית שהיו עד עד עכשיו"…
ככה זה מתחיל…
אתם לא מבינים דבר ברור מאליו שכל הסיפורים שהרב רייכמן מביא זה משל שלא היה רק לחדד את הצורך בהשגחה למהדרין
אם כפי המסופר פה, הוא בדק את זה מיד למחרת. העופות עדיין בפריזר של המפעל, או הכי הרבה אצל הסוכן.
והיות שיש מעקב על כל העופות להיכן נלקחו, מה כל כך קשה לאתר אותם ולהחזירם?
מרתיח
מודה על הפרסום באתר הזה
כאחד שמתעסק בזה חשוב להבהיר, כי בכשרויות מהודרת כמו לנדא קהילות בד"ץ וכדומה אברכים יראי שמים מולחים את העופות, הבעיה מתחילה בכשרויות שנותנים לישמעאלים למלוח, ונותנים למשגיח שיסתכל עליהם.
בכל אופן מדובר בסיפור נדיר, היות וגם ברבנות לא נותנים לישמעאלים למלוח אם אין המשגיח נמצא במקום ממש, ולא סומכים על יוצא ונכנס.
הש"ך [יו"ד קט ט] נקט שתערובת חד בתרי באיסור דרבנן אפילו מין באינו מינו לא צריך ששים אלא בטל במקום הפסד
ולכן הכל באמת מותר ואין צורך לכל הנימוקים האלו
הרמ"א אבל מחמיר