יום חמשה עשר בשבט, ראש השנה לאילנות ואין אומרים בו תחנון ואין בו נפילת אפים שהוא יום שמחה", כתב המגן אברהם "ונוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות". רבות בשנים מנהג זה היה מנת חלקם של בני אשכנז בלבד, ובמשך הדורות התפשט מנהג זה בקרב קהילות ישראל כולם.
רבים נוהגים לערוך את שולחנם בט״ו בשבט ולעטרם בפירות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מנהג ותיק מגדולי החסידות להוסיף מרקחת העשוי מאתרוגים שהשתמשו בהם לברכה בחג הסוכות, ונוהגים לברך ברכת שהחיינו על פרי חדש, ורבים אוכלים פירות מיובשים,
מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן מעשיר אותנו בהסבר מקצועי סביב תעשיית הפירות המיובשים כשרותן וההלכות הקשורות בהן. וגם חושף בפנינו את הדיונים המעמיקים בבתי גדולי ישראל סביב השאלה המעניינת והקריטית – אימתי ראש השנה לאילנות באוסטרליה ומזרח העולם אשר שם החורף הוא בקיץ שלנו וההיפך, (נוגע להלכה באם הביאו למשל ענבים משם לארץ ישראל וכאן נסחטו ליין)
ופותח איש הכשרות בהסברו המלומד, תהליך הייבוש מאפשר להאריך את חיי המדף של הפרי, ומרכז את רכיבי הפרי תוך שמירת מרבית היתרונות התזונתיים של הפרי ואף ריכוזם. בננה למשל עשירה מאוד במגנזיום, ולאחר הייבוש התוצר מכיל הרבה יותר מגנזיום במנת הפרי שנאכלת. בנוסף, את הפרי המיובש אפשר לאכול עד מספר חודשים לאחר הקטיף, נתון משמעותי בעיקר לפירות כמו המשמש, שעונת הבשלתו קצרה מאוד – 5 ימים בלבד.
תהליך הייבוש
במשך אלפי שנים תהליך הייבוש נעשה באופן מסורתי: פורסים את הפירות, שמים עליהם רשתות למניעת פגיעת מזיקים, ונותנים להם להתייבש בשמש. התהליך המודרני לעומת זאת מתבצע בתנורים: מניחים את הפירות בתבניות ומכניסים לייבוש מבוקר.
מה ההבדלים בין פירות יבשים אורגניים לקונבנציונאלים?
1. סולפיטים (גופרית דו חמצנית) כחומר משמר: הפרי המיובש עשיר מאוד בסוכרים על כן מהווה מצע לשגשוג של פטריות ועובשים. כדי למנוע זיהומים ולהאריך את חיי המדף, בתעשייה הקונבנציונלית טובלים את הפירות בתמיסת חומר משמר חזק הנקרא סולפיט. הטבילה מעכבת את תהליכי ההשחמה של הפרי והוא שומר על צבעו המקורי. חשוב לדעת כי ישנם אנשים שיש להם אלרגיה לסולפיט ולכן אסור להם לצרוך פירות משומרים כלל. רבים מהפירות המיובשים נמכרים בתפזורת, ללא אריזה וללא סימון, ועל כן יכולים להוות סכנה למי שאלרגי. בפירות מיובשים אורגניים לעומת זאת אסור השימוש בסולפיטים, ועל כן גם כשהם נמכרים בתפזורת הם בטוחים לאכילה.
2. צבעי מאכל סינתטיים: בתהליך הייבוש משתנה צבע הפרי. יצרני הפירות הקונבנציונלים נוהגים להוסיף צבע מאכל סינתטי כדי לשמור על הצבע האטרקטיבי. צבעי מאכל הינם אלרגניים ואליהם רגישים גם ילדים עם הפרעות קשב וריכוז: עבורם החשיפה לצבעי מאכל סינתטיים מסוכנת במיוחד משום שגורמת להחמרת התגובות ההיפר-אקטיביות. בפירות יבשים אורגניים אסורה תוספת של צבעי מאכל סינתטיים.
3. חומרי זיגוג Glazing: בתעשייה הקונבנציונלית יש שימוש בחומרי זיגוג שהם תוספי מזון סינתטיים המיוצרים מרכיבים שמקורם בנפט, המשמשים להברקת השטח החיצוני של הפרי. חומרים אלו אסורים בפרי האורגני, וחומרי הזיגוג הטבעיים המותרים הם שעוות כמו שעוות דבורים או קרנובה (שעווה טבעית מעץ הדקל).
4. שאריות חומרי הדברה: פירות קונבנציונליים מכילים חומרי הדברה. תהליך הריכוז מרכז עד פי 5 את חומרי ההדברה במוצר הסופי, ולכן באכילת פרי מיובש צריכת פירות אורגניים חשובה אף יותר: הפרי נקי מחומרי הדברה ועל כן גם אחרי הריכוז ישאר נקי מהם.
כפי שנמצא בדו״ח האחרון של משרד הבריאות ענבים הוא אחד מהגידולים הכי מרוססים בישראל: הם במקום ראשון בממוצע של מספר חומרי הדברה שנמצאו בכל דוגמה. כאשר מייבשים פרי מרכזים את החומרים שבו, וכך גם את שאריות חומרי ההדברה ולכן בצימוקים שאינם אורגניים תכולת חומרי ההדברה עלולה להיות גבוהה ביותר.
בגלל האיסור בשימוש בסולפיטים לשימור, בצבעי מאכל סינתטיים לצביעה ובחומרי זיגוג, צבעם של הפירות היבשים האורגניים עשוי להיות דהוי יותר – המישמש האורגני למשל מאבד את צבעו הכתום והופך לחום. בטעימה עיוורת של שני סוגי המישמש, האורגני יהיה לרוב מתוק יותר ופחות מעקצץ, טעם שמקורו בחומר השימור.
ברבים מן הפירות המיובשים משתמשים בשמנים שונים ובתמציות שונות גם מן החי ועוד המצריכים כשרות איכותית ומהודרת.
ומפרט הרב רייכמן כדלהלן – בימינו מרבית הפירות היבשים המעטרים את השולחן בחגה של ארץ ישראל – מיובאים מחו"ל. כאמור, בעבר ייבוש הפירות נעשה ע"י הנחתם בשמש. גם כיום ישנם מספר פירות שמיובשים באופן פשוט, כגון: משמש, תאנים, אננס (כשאין בו צבע או תוספת טעם מיוחד), תמרים, והפירות החיים (אגוזים וערמונים בקליפתם, קוקוס חי, שקדים קלופים), כל אלו אינם עוברים תהליך בעייתי, רק אם מקורם מארץ ישראל הם זקוקים לחותמת כשרות טובה על מנת לוודא שהם אינם ערלה, והופרשו מהם תרומות ומעשרות כדין. מובן שכל אלו זקוקים לבדיקה מדוקדקת מחרקים, כל פרי ועניינו.
מנגד, התפתחות התעשיה הביאה עמה שיטות שונות לשימור הפירות המיובשים. כפי שציין מומחה הכשרות למעלה ואפשר להיווכח בכך בביקור בחנויות אורגניות ולראות שהסחורה האורגנית יפה פחות, ואורך החיים שלה קצר יותר. זאת משום שפירות יבשים רבים מרוחים בשומנים המבריקים את הפירות, ומערבים בהם חומרים משמרים לשמירה על צבע הפרי והארכת חיי המדף שלו. חומרי העזר הללו מופקים לעיתים ממקורות שאינם כשרים.
בין הפירות המכילים אותם אפשר למנות: אגוזים קלופים (פרט לאגוז מלך מארצות הברית), פירות מיובשים למיניהם: אגס, אוכמניות, אפרסק, אתרוג, בננה צ'יפס, דובדבן, חמוציות, לדר, מלון, מנגו, פפאיה, צימוקים, קוקוס, קליפות הדרים, תפוח.
בפירות שעוברים תהליך של עיבוד יזום, בתנורים או על ידי בישול, מחדד מומחה הכשרות, ישנן בעיות כשרות נוספות:
1. חשש בישולי עכו"ם.
2. חשש לכשרות כלי הבישול או הקלייה. גם אם הם מבושלים בכלים ייחודיים יש חשש שהם מחוממים באמצעות קיטור המשותף למפעלים שאינם כשרים.
3. בקלייה בתנור מורחים לעיתים שומן על גבי משטח הקלייה כדי שלא יידבקו. משום כך כלל הפיצוחים הקלויים זקוקים לכשרות מהודרת, גם שזיף מיובש ותפוז סיני לעיתים עוברים בישול בתהליך ייבושם.
הרב רייכמן מונה כמה הלכות הקשורות לפירות המיובשים:
א. יש פוסקים הסוברים שיש לברך על פירות מיובשים ברכת שהכל, אך רבים הם הפוסקים שיש לברך עליהם ברכתם המקורית בורא פרי העץ/האדמה.
ב. אין לברך עליהם ברכת שהחיינו.
ג. היות ואין אפשרות לדעת לאיזה שנת מעשר הם שייכים מפני שחיי המדף שלהם ארוכים לכן המפרישים תרו״מ מהם (גידולי ארץ ישראל וגמר מלאכתם ביד ישראל) עליהם להפריש בנוסח ההפרשה מספק גם מעשר שני וגם מעשר עני.
ד. אסור משום מלאכת מעמר לקבץ ולהדביק יחד פירות יבשים, וכן אסור לתחוב שיפוד בפירות יבשים כדי לחברם ולדבקם יחד. אמנם, מותר לתחוב פירות יבשים על שיפוד כדי להגישם בצורה יפה וטוב לעשות כן סמוך לאכילה. כיון שאז אין כוונתו לדבקם יחד אלא רק לייפותם במה שמסודרים אחד ליד השני. אגרות משה ח״ד סי׳ ע״ג.
ה. ישנם מהם הנגועים מאד בתולעים וחרקים ויש לבודקם היטב לפני האכילה, ויש מהם שלא כדאי לאכלם כלל.
אכילת אתרוג בט״ו בשבט:
מנהג רבים להכין מהאתרוגים של החג שברכו עליהם עם הלולב, מרקחת טעימה, כדי להעלותה על השולחן בט"ו בשבט.
ברכת האתרוג – "בורא פרי העץ" (כל שניכרת צורת הפרי), גם לאחר בישולו וריקוחו, מפני שזו דרך הכנתו לאכילה.
נוהגין שאין מברכים 'שהחיינו' בעת אכילת האתרוג,
א. מפני שנמצא באילן כל ימות השנה,
ב. מפני שכבר ברכו בעת נטילת הלולב בסוכות, ועיקר ברכת שהחיינו כשרואים את הפרי,
ג. אחרי הבישול או הטיגון, וכן כשהוא מסוכר, אין ניכר אם הוא חדש או ישן משנה קודמת ולפני הכנתו אינו עומד כלל לאכילה.
ד. ראוי להתפלל בט"ו בשבט שיזכהו הקדוש ברוך הוא לאתרוג מהודר בסוכות הבא לטובה. הטעם: לפי שביום זה עולה השרף באילנות, והוא תחילת זמן גידול הפירות. כמובא בספר בני יששכר להרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב.
וכאן ממשיך הרב רייכמן ללמדנו בינה, לגבי ההכרעה ההלכתית בשאלה המסקרנת – טו׳ בשבט באוסטרליה אימתי?
הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ״ל בשו״ת מנחת שלמה סי׳ ס״ב אות ו׳ דן אודות פירות הבאים מדרום לקו המשוה, האם גם שם נלך אחר ט״ו בשבט, שאם נאמר כמו שאמרו חז״ל במסכת ר״ה שכל הטעם שקבעו ראש השנה לאילנות בט״ו בשבט הוא משום שכבר ירדו רוב הגשמים של אותה שנה, א״כ באותם ארצות לא שייך כלל טעם זה, כיון שבזמן שאצלנו חורף אצלם קיץ ולהיפך.
ומסיים שם וכותב שמזה שאומרת הגמ׳ בר״ה דף ט״ו ע״א שהולכים אחר שבט דחודשים ולא שבט דתקופה, ולכן בשנה מעוברת הולכין אחר רוב שנים שזה ט״ו בשבט ולא אומרים שנזיז את זמנה לחודש אדר א׳, מוכח שבאמת הוא הלכה למשה מסיני ורק נתנו בגמ׳ טעמים על עיקר ההלכה, ולכן גם באותם ארצות הולכים אחר ט״ו בשבט. לפי״ז כל התאריכים הנ״ל הם הלכה למשה מסיני, וההסברים אינם אלא לבאר עיקר ההלכה.
ומסיים הרב רייכמן מומחה הכשרות כהרגלו, על הציבור המדקדקים קלה כבחמורה ומקפידים על כשרות וקדושת המאכלים לרכוש מוצרי מזון ומשקאות בכל וריאציה שהיא אך ורק בפיקוח כשרותי איכותי, מקובל ומהודר בלבד.
לקבלת מקורות, למידע ולהתייעצות:
טלפון: 052-7112543
וואטסאפ: 054-7694615
דוא״ל: [email protected]
יפה מאד
יישר כוח!!
מרתק! תודה רבה