המנוחה נולדה וגדלה בבית משפחת חדאד, הוריה שהיו אוהבי תורה ותלמידי חכמים, משם שאבה קדושה צניעות ויראת שמים. ביתם היה בית של חסד והיו מכניסים לביתם יתומים ודואגים למחסורם למרות התקופה שהיתה עניות גדולה.
בילדותה, נפטר עליה אביה ז"ל וגדלה במושב 'ברכיה' וזכתה לראות את פניו ולקבל את ברכתו של המרא דאתרא הגאון הגדול רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל רבם של יהודי ג'רבה ומחבר ספרים חשובים בהלכה ובאגדה.
בילדותה היתה מנקה ומסדרת את בית הכנסת של הרב זצ"ל לקראת התפילות והיא שמעה מאמא שלה שאם ישתדלו לנקות ולסדר בית הכנסת, הם יזכו לעתיד לבעל תלמיד חכם ואכן זכתה לכך, לימים כשבביתה הקדישה את סלון ביתה לבית הכנסת, תמיד היתה מסדרת ומכבדת את בית הכנסת.
בהגיעה לפירקה, נישאה לבעלה הגה"צ רבי בן ציון פרץ זצ"ל מנקיי הדעת, עמוד התפילה אשר עבד את קונו בקדושה ובטהרה, ציר נאמן שעסק בתורת הרשב"י הקדוש, שנפטר לפני כ-13 שנים.
בתחילה התגוררו בבית שמש, שם שימשה כמחנכת תלמידות בבית ספר ולאחר זמן עברו לאשדוד לרובע ח', שם התגוררו למעלה מעשרים שנה.
לפרנסתה עברה כמחנכת ב"בית ספר "שבתאי" וב"שילה" אשר זכתה לחנך בנות ישראל במשך שנים רבות במסירות מיוחדת וזכתה להעמידן בקרן אורה שתמיד העריכו את עבודתה ואת מסירותה לתלמידותיה.
במשך כל השנים עמדה במסירות עילאית לימין בעלה הגדול זצ"ל בעבודתו הק' בלימוד התורה וסדר תפילותיו שהיו ידועים לכל.
לאחר פטירתו, הרבנים אמרו שכשרואים את רבי בן ציון זצ"ל זה היה ספר מוסר ממש! הוא היה לסמל ולדוגמא בקיום מצוות במסירות נפש של ממש בכל עת ושום דבר לא היה מעכב בעדו, כשבתחילה התגורר בבית שמש, היה מנין תפילת מנחה וערבית אחד בלבד, כך יצא שמי שהפסיד, לא היה לו עוד מנין בציבור וקרה פעם שהפסיד תפילת ערבית בציבור ואז פנה למקורבו הרב יצחק לוי ובקשו לנסוע לירושלים כדי להתפלל ערבית במנין והשיב לו, שהרי תפילת ערבית רשות היא?! ולמה כ"כ לטרוח, ואז ענה לו: שאסור לעולם לזלזל בכל מצוה שהיא וכשמזלזלים קצת, אפשר להגיע לדיוטא תחתונה!!! ומסופר שכך היה גם כשהגיע בימיו הראשונים לאשדוד והפסיד תפילת ערבית בציבור (ולא היה אז שטיבלאך קהל חסידים) שנסע לב"ב כדי להתפלל תפילת ערבית במנין וחזר לאשדוד לקראת חצות לילה כדי לא להפסיד תפילה אחת בלי מנין.
'צופיה הליכות ביתה', היתה מחזקת ומעודדת את הבאות אליה, כל דבר הנוגע לביצור וחומת הדת, היא היתה הראשונה לכל דבר שבקדושה.
בשנים האחרונות כשבעלה הרב זצ"ל היה חולה, סלון ביתה הפך לבית הכנסת עד עצם היום הזה. כל בוקר היו מגיעים מתפללים לתפילה עם הנץ החמה, ותמיד היה עורכת עבורם מיני תרגימא לאחר התפילה.
משנפטר בעלה הרב זצ"ל, התפילות נמשכו והתקיימו בכל השנה כולה גם בשבתות ובמועדים. היתה עורכת את ההילולא לבעלה לקראת חנוכה בבית הכנסת בו היה מתפלל ע"ש רבי חיי טייב זצ"ל ובשנים האחרונות ערכה את הסעודות בביתה, כשהיא דאגה לכל הסדר והארגון מתחילה ועד סוף.
היתה לה אהבת תורה מיוחדת כל ימיה ואהבה וההערכה גדולה לתלמידי חכמים, שמחה תמיד בבנה יחידה יבלחט"א הדיין הגאון רבי יוסף שליט"א שעלה והתעלה בתורה ובהלכה כך גם בחתנה הרה"ג ר' חיים ברגיג שליט"א אשר שניהם מכהנים כרבנים חשובים בישיבה ובכולל "כסא רחמים".
כל מי שהכירה, תמיד זוכר אותה עם ספר תהילים או סידור תפילה בידה, היתה נוהגת בקביעות להתפלל והיתה שמחה בתפילות שהיו מתקיימים בביתה באורח תדיר.
לפני כשלושה חודשים לקתה בדלקת ריאות חריפה וקשה, מתוצאה מכך נחלשה מאוד ולאחרונה מצבה הבריאותי הידרדר, לקראת מוצאי שבת קודש וחג שביעי של פסח, השיבה את נשמתה לבוראה כשהעומדים לצידה קראו "שמע ישראל".
מסע הלוויתה יצא מביתה שברובע ח' בעיר אשדוד, אשר שם נשאו דברי התעוררות והספד מפי הרבנים שליט"א.
כ"ק האדמו"ר ממעליץ שליט"א פתח בדברי הספד והתעוררות והזכיר את ההלכה שאין מספידים בחודש ניסן, אבל כאן מדובר באשת חבר שהיא כחבר, היתה לו זכות לשרת את בעלה הרה"צ רבי בן ציון זצ"ל, יהודי שהיה פרוש מעולם הזה וכולו היה שקוע בתורה ויראת שמים,
סבלה המנוחה הרבה יסורים וזה זכות גדולה שקיבלה היסורים באהבה, כעת הנשמה הגבוהה הזו עולה לשמים וודאי יראו את הזכויות הגדולות שלה והיא תספר לפני הכבוד כמה סובלים היהודים כאן בעולם הזה וכך תעטיר רחמים שהקב"ה יסיר את ההסתר פנים שכל יהודי יכול לראות את הטוב ותהיה מליצת יושר עבור כל המשפחה ההולכים בדרך התורה והיראה ויקוים בנו הכתוב ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים ונזכה לגאולה השלמה בבנין בית המקדש במהרה.
עוד הספידוה, מגיד מישרים הרה"ג ר' יהודה סבח ראש ישיבת "תפארת דוד", מחותנה הרה"ג רב יצחק ברדה ר"י "יצחק ירנן" שהזכירו את עבודת הקודש שלה ואת עמידתה הגדולה לימין בעלה כל ימי חייה, והיתה שותפה לכל עבודת הקודש שלו בדאגה ובמסירות מיוחדת.
בנה הדיין הרה"ג ר' יוסף פרץ מחבר ספרים בהלכה וראש כולל בישיבת "כסא רחמים".
כשקולו נשנק מבכי, בדבריו הביע את גדולתה ומסירותה של אימו הצדקנית, כמה טרחה למען האבא – בעלה שהיה מתנהג כל ימיו בחסידות, עופות לא היה קונה בחנות אלא השוחט של הבבא סאלי זיע"א היה שוחט להם העופות והיא היתה מורטת את הנוצות, אמא היתה מורה בבתי ספר שונים בעיר וגם בת"ת "פרי עץ חיים" בראשותו של הגר"ש דולינגר, אבא היה אומר לה, כל מה שהילדים ילמדו תורה, זה שלך לימדת אותם קריאה ובזכותך יודעים ללמוד ולקרוא תהילים זה זכות שלך "ישלם ה' פעלך", היתה רודפת צדקה וחסד, היתה מבשלת לקראת יום שישי ושולחת למשפחות נצרכות.
אמא, במשך שלושה חודשים הייתי איתך כל הלילה, ישבתי על כסא וראיתי את המדדים בבחינת מלאכי עולים ויורדים בו, ראיתי את היסורים שקיבלת באהבה והיה לי קשה מאוד, אבל נזכרתי לפני 13 שנים לפני הסתלקותו של אבא זצ"ל, שראית שהיה לי קשה מאוד, אז לקחה אותי לחדר הצידה ואמרה לי, אתה מפקפק? תדע שהקב"ה עושה את הכי טוב, ואת המילים הללו אני לוקח איתי עכשיו ומתעודד, כל מה שה' עושה זה הכי טוב.
לפני כחודש מו"ר הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל אמר, יש גזרה קשה בשמים ויהיו כמה נשמות יוצאי ג'רבה שילכו מאיתנו לבטל הגזרות ומי יודע אם התכווין על עצמו ועלייך אמא.
הבית של אמא הכל פשוט, אבל היתה שמחה, היתה אומרת: 'לא פשוט להיות פשוט', אבל כששמע שאני עומד להוציא ספר בהלכה, מיד התקשרה ואמרה הכל אני משלמת, כל מה שקשור לתורה הכל עליי, ישלם ה' פעלך.
כל ערב הייתי מתקשר אליה ושואל ממנה עצה והיתה מעודדת את הנכדים שילמדו בתורה ומביאה להם פרסי עידוד יקרים, אמא היתה מורת הדרך של כולנו.
שפכה כמים ליבה בתפילותיה לפני קונה בהשתפכות הנפש, החדר שלה כולו היה בסידורי תפילה ותהילים, היתה נוסעת לקברי צדיקים ומתפללת מעומק ליבה לישועת הכלל והפרט וסיפרו שהיתה בוכה ובוכה בתפילות עד שחשבו שקרה משהו.
אמא, אני יודע כמה שהשקעת בנו כל החיים שלנו, היה מגיע לך הרבה יותר, כמה עשית וטרחת עבורנו עבור חינוך הילדים, כשהיתה רואה בן תורה גם צעיר לימים, היתה קמה לכבודו והיתה אומרת: הוא בן תורה צירך לכבד אותו! כבוד התורה לפני הכל.
תעלי זכה ונקיה עם מורינו ורבינו שנלקח מאיתנו, הגאון האדיר רבי מאיר מאזוז זצ"ל שלא רצה לצער את עם ישראל והשיב את נשמתו בעיצומו של השבת והחג, כך גם את לאחר ההבדלה, הישבת את נשמתך הטהורה לאחר צאת השבת והחג ולא ציערת אותנו בחג.
אמא הנחילה לנו את הכבוד לתורה ולתלמידי חכמים כמו שאבא תמיד נהג, אנו מבקשים כאן בשם כל המשפחה כולה תמחלי ותסלחי לנו.
את מסכת ההספדים חתם חתנה הרה"ג ר' חיים ברגיג ר"מ ישיבת "כסא רחמים" כשתיאר את תפילותיה למען כל בקשה שהיתה שומעת הקדישה את כל חיה למען התורה הקימה בית הכנסת בתוך ביתה, היתה מסורה לביתה באחריות הכי גדולה שיש, לא ציערה אדם מעולם היתה סמל לצניעות וקדושה ובפשטות.
לאחר אמירת הקדיש יצא מסע ההלוויה מביתה עד לרחוב הראשי, שם המתין אוטובוס למלוים שנסעו לבית העלמין פונוביז' שבבני ברק בסמוך ונראה לקברו הטרי של מרן הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל שהיה מורם ורבם של בני המשפחה.
בכך נחתמו פרקי חייה של דמות עילאית מיוחדת, המלאה בתורה, תפילות, חסד מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
הותירה אחריה דור ישרים מבורך ילדיה, נכדיה, אשר כולם זרע ברך ה' תלמידי חכמים הולכים בדרך התורה והמצוות שהנחילה יחד עם בעלה הרה"צ רבי בן ציון זצ"ל.
יושבים שבעה בביתה: רחוב הרותם 20 רובע ח' אשדוד
ת.נ.צ.ב.ה.
