זה קורה ארבע פעמים בשנה. ב'שביעי של פסח', בחג השבועות, ביום הכיפורים וב'שמחת תורה': אחרי קריאת התורה, כשספר התורה עדיין מונח על הבימה, אומרים את תפילת יזכור, ומתחייבים לתת צדקה לעילוי נשמת ההורים, הסבים הדודים והדודות, וכל ההרוגים על קידוש ה'.
בתפוצות ישראל, במיוחד בקהילות אשכנז, ייחסו חשיבות עצומה למעמד הזה.
ברוב הקהילות של בני עדות המזרח, לא נהגו לומר 'יזכור' בחגים וביום הכיפורים באופן קולקטיבי, אבל המנהג הוא שמעת לעת, במיוחד לפני יום השנה ובעיתות מזומנות, עולים לתורה ועורכים טקס 'אשכבה', במהלכו מנדבים צדקה לעילוי נשמת הנפטרים.
אבל למי נותנים את הכסף?
ובכן, מסתבר שכל גדולי הדור, נוהגים לתת את מעות 'יזכור' שלהם, ל'קופת העיר', קופת הצדקה הטהורה, אשר נוסדה ומנוהלת על ידי מרנן ורבנן גדולי התורה והחסידות, המפקחים על התנהלותה של הקופה, ומעידים כבר שנים ארוכות, פעם אחר פעם, באופן עקבי ורציף, שזו היא קופת הצדקה המהודרת ביותר, דרכה אפשר לקיים את מצוות צדקה עם כל ההידורים באופן מושלם!
ואכן, מנהגם של גדולי התורה והחסידות, להעניק את מעות 'יזכור' מיד אחרי החג, במוצאי החג, או יום למחרת, ל'קופת העיר', וכך ראוי לכל אחד לעשות, שכן עיכוב במתן מעות יזכור עלול לגרום לשכחה חלילה, ונאמרו דברים חמורים מאוד על מי שנודר כסף לצדקה ואינו מקיים את נדרו. לכן ראוי להקדים ולתת את מעות ה'יזכור' באופן מיידי, ויש הידור מיוחד לתתם דווקא לקופת העיר, כדי לוודא שהם אכן הולכים לצדקה המעולה ביותר.
