תענית בערב ראש השנה
שאלה: האם יש חיוב להתענות בערב ראש השנה.
תשובה:
- לבני ספרד: כתב בשו"ע שנוהגים להתענות בערב ר"ה, כל היום, [כיון שטעם התענית משום תשובה, וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה ביום האחרון של השנה כאילו שב בתשובה, וכמ"ש בחיי אדם כלל קלח ס"ה] ופשט המנהג בזמנינו שלא להתענות, כיון שהדורות חלושים, ועכ"פ יש עניין להתענות חצי יום, ונהגו שאף אין צריך לשמוע סיום מסכת, אלא א"כ נהג להתענות [ואפשר שטוב לשמוע סיום מסכת אם אפשר לו].
ולבני אשכנז: המנהג להתענות חצי יום, אך כבר פשט המנהג ברוב הבתי כנסיות והישיבות לעשות סיום מסכת [או לפטור בסעודת מצוה, כגון ברית מילה או פדיון הבן] ולהפטר מהצום.
- המתענה בערב ראש השנה אינו צריך לקבל את התענית, (משנ"ב שם סקט"ז), אך בזמנינו כיון שלא כולם נוהגים לצום, לכתחילה יש לקבל את התענית, ועד מתי מתענה. (כה"ח ס"ק עג, וכן הסכמת הפוסקים).
- ואף הנוהג להתענות בערב ראש השנה, במקום חולי (מטה אפרים סל"ח), [או שאם יצום לא יכול לצום צום גדליה או שיפריע בכוונה בתפילות ראש השנה] לא יתענה. ואינו צריך לעשות התרת נדרים, אך לכתחילה טוב לעשות התרת נדרים. (מג"א שם סק"ב ומשנ"ב סק"א).
- אף מי שאינו מתענה, מ"מ יהרהר בתשובה, וכנ"ל שכל העושה תשובה ביום האחרון של השנה, כאילו התענה כל השנה.
התרת נדרים בערב ראש השנה
שאלה: מהו סדר התרת נדרים בערב ראש השנה.
תשובה:
- נהגו לעשות התרת נדרים על מנהגי מצוה בעבר, ומסירת מודעה על העתיד, ובני ספרד עושים גם התרת קללות.
- עושים ההתרת נדרים בערב ראש השנה, ואפשר אף בלילה שלפני, [מי שלא עשה בערב ר"ה יעשה בעשי"ת].
- צריך לעשות את ההתרת נדרים בפני שלושה אנשים גדולים שיודעים בהלכות נדרים. ולבני ספרד לכתחילה יש לעשות בפני עשרה, ובדיעבד אינו מעכב.
- אף נשים צריכות לעשות התרת נדרים, והבעל יכול להיות שליח לאשתו, אם מצא כבר את השלשה מקובצים, אך אינו יכול להיות שליח לבנותיו הגדולות.
- לבני אשכנז נהגו לומר ההתרת נדרים כל אחד לבדו, ולבני ספרד נהגו להקל שכולם אומרים ביחד, אך יש להקפיד לומר בקול את המסירת מודעה שישמעו הדיינים.
טבילה בערב ראש השנה
שאלה: האם יש חיוב לטבול בערב ראש השנה.
תשובה: נהגו לטבול כדי להטהר, אך אין בזה חיוב, ועכ"פ ישהה במקלחת 3/4 דקות מתחת הזרם.
אכילת סימנים
שאלה: האם יש חיוב לאכול את הסימנים של ר"ה.
תשובה:
- נהגו לטעום מהסימנים בליל ראש השנה, לסימן טוב, [ויש באכילתם מצוה] ולכתחילה נהגו לאכול ואם אינו יכול לאכול כגון שהוא חולה או שהם נגועים וחושש לכשרותם או שהתקלקלו, די באמירת הסימנים ולומר את היהי רצון.
- הסימנים שנהגו לאוכלם, א]. רוביא – נהגו לאכול לוביא. ב]. סילקא – בני ספרד נהגו לאכול עלי סלקא. ובני אשכנז נהגו לאכול סלק אדום. ג]. כרתי – לוף. ד]. תמרים. ה]. קרא – דלעת. ו]. רימון – ודי בגרעין אחד. ז]. ראש של דג או של כבש – מנהג בני אשכנז לקחת ראש של דג, ומנהג בני ספרד לקחת ראש של כבש. ואם אין ראש של כבש יקח של עגל ויזהר מתולעים שבראש הדג. ח]. תפוח בדבש – לוקחים תפוח מתוק ולא חמוץ, ונוהגים לטובלו בדבש. [ויש נוהגים לאכול תפוח מבושל בסוכר].
- סדר אכילת הסימנים, יש מנהגים רבים. וכל אחד יעשה כמנהגו.
- נהגו לאוכל את הסימנים בתחילת הסעודה, ויש להקפיד לאכול כזית פת המוציא, ויש בזה מנהגים שונים.
- לגבי הברכה הראשונה על שאר הסימנים, חוץ מהתמר שנ"ל שפותחים בו את סדר הסימנים ומברכים עליו בורא פרי העץ, על סימנים כרתי, רוביא, סילקא. לבני אשכנז שכיון שיש ספק אם צריך לברך על אכילתם בתוך הסעודה, טוב לקחת דבר שלא רגילים לאוכלו בתוך הסעודה כגון בננה או אבטיח ובכך יפטור את שאר המינים, אך לבני ספרד אם באים בתוך הסעודה אין צריך עליהם ולכן נראה שלמעשה אי"צ לפוטרם.
- אם אוכל פרי שצריך שלא אכלו עדיין יברך עליו שהחיינו, ולכן בדרך כלל מצוי שלא אכלו רימון ויש לברך עליו שהחיינו, ועדיף שלא להביאו לשולחן בזמן הקידוש, אלא לברך עליו נפרד ואם הביאו על השולחן נפטר.
- ביום ובלילה השני, יש נוהגים גם לאכול סימנים.
אכילת אגוזים ופיצוחים
שאלה: האם מותר לאכול אגוזים ופיצוחים, בר"ה.
- אכילת אגוזים – אין לאכול אגוזים ולוזים [וכן חמאת אגוזים] כיון שהם מרבים כיחה וניעה, וגם שאגוז בגימטריא חטא. (רמ"א סי' תקפ"ג ס"ב). בכלל שאר אגוזים הם, אגוזי פקאן, וכן קשיו מחמירים שהוא בכלל אגוזים. אך ערמונים, שומשום, פולים וארבע'ס אינם בכלל האיסור.
- מיני פיצוחים – ובכלל הדברים נהגו להחמיר שלא לאכול בראש השנה שמרבים כיחו וניעו, הם, פיסטוק, צנוברים, שקד, וגרעיני חמניות, ובוטנים וכדו', אך להלכה אין בזה איסור מעיקר הדין, ורבים מקילים בזה.
- אכילת עוגה או גלידה או שוקולד שיש בה פירורי אגוזים – אם האגוזים מעורבים באופן שאינם ניכרים כגון שנטחנו ואינם מורגשים, יש מקילים לאוכלם, אך לכתחילה אין לאוכלם כיון שאוכל אגוז, אך שאר המאכלים שבכלל האגוזים כגון פיסטוק וכדו' נראה שיש להתיר לאוכלם, כיון שמה שלא אוכלים אותם הוא מחמת שמרבים כיחו וניעו ובאופן שנטחנו או מעורבים כגון עוגה או גלידה או שוקולד אין לאסור בזה. ויש מקפידים אף בזה.
- אכילת אגוזים מראש השנה עד הושענא רבה – יש שנהגו שלא לאכול אגוזים מר"ה עד הושענא רבא, אך למעשה אין מקור ברור למנהגם, ולכן אין חייבים להמשיך לנהוג כן. [ואף אינם צריכים לעשות התרת נדרים].
קידוש לפני התקיעות
שאלה: האם מותר לעשות קידוש לפני התקיעות.
תשובה:
- מעיקר הדין אין לאכול קודם תקיעת שופר, כדין אכילה לפני קיום מצוה, (משנ"ב סי' תרצ"ב סקט"ו) ולכן רבים מקפידים בזה שלא לעשות קידוש לפני התקיעות, אך מנהג עולם הישיבות להקל לעשות קידוש לפני התקיעות [מחמת החולשה ואריכות התפילה] ולאכול כזית [כדי לקיים קידוש במקום סעודה] עד כביצה מזונות -כ56 גרם, [ולכאורה רק המזונות ולא הקרמים או מילוי שוקולד וכדו' שאינו מצטרף לעל המחיה] אך מ"מ מותר לאכול פירות, ירקות, [קוגל תפו"א וכדו'] חטיפים וכן לשתות אפילו הרבה, אך אסור לשתות שתייה שיש בה אלכוהול, כיון שהוא לפני תפילת מוסף. ויש מקילים שמותר לאכול קוגל אטריות אפי' יותר מכביצה, ובתנאי שלא יקבע עליו סעודה. (עי' משנ"ב סי רפ"ו סק"ח ושעה"צ שם סק"ז, ושו"ע ומשנ"ב סי' תרלט סקט"ו).
- אף הנוהגים שלא לעשות קידוש קודם התקיעות, מ"מ אם גומרים את התפילה לאחר חצות היום, יזהרו לשתות מים קודם תפילת שחרית, כדי שלא יהיו בתענית בחצי היום.
- נשים יכולות לאכול במקום צורך לפני תקיעת שופר אף יותר מכביצה, כיון שאינם חייבות בתקיעת שופר, (עי' הגהות רע"א סי' תקפט ובחיי אדם כלל קמז ס"ז).
אמירת תשליך
שאלה: איפה אפשר לומר תשליך בר"ה.
תשובה:
- נוהגים לומר תשליך בראש השנה ביום הראשון מול הים או הבאר, כדי להשליך העוונות לים. (רמ"א סי' תר ומשנ"ב שם). [ויש קהילות חסידיות שנוהגים לומר תשליך בעשרת ימי תשובה בים]. והנוהגים כהגר"א והחזו"א וכן בני תימן נהגו שלא לומר תשליך.
- סדרי העדיפויות במקום אמירת התשליך – מצינו בפוסקים סדרי עדיפויות באמירת התשליך בראש השנה, [אך כל מקום יעשו כמנהגו, יש שלא הקפידו בכל הקפידות הנ"ל, כגון ללכת לים או אף למקוה, או לומר במקום שיש דגים]. א). ליד ים או לנהר, שיש בהם דגים חיים. ב). מעיין או לבאר מים חיים. ג). בור שיש בו מים. ד). מקוה או בריכה. ה). בור שהיה בו מים אף שאין בו עתה מים. ו). ליד ברז מים, כיון שהמים מחוברים לנהר או לים, ז). מים שנמצאים באקוורים או בקערה ויש בו דגים. ח). קערת מים בלא דגים, [ויש אומרים שבכה"ג עדיף לומר את התשליך בעשי"ת], אך יש הרבה שנוהגים לומר את התשליך בקערת מים אף שהיא בלא דגים.
- תשליך לנשים – נשים נוהגות לומר תשליך, ודי שיאמרו תשליך מול הברז בבית, וכל כבודה בת מלך פנימה. (הסכמת הפוסקים).
מקלחת בראש השנה
שאלה: האם מותר להתקלח בראש השנה.
תשובה:
- רחיצה במים שחוממו בערב יו"ט [כגון שנשאר מים מהדוד שמש או הבויולר חשמלי] – לבני ספרד: מותר להתרחץ כל גופו במים שהוחמו מערב יום טוב, ולבני אשכנז: אסור להתרחץ כל גופו ביו"ט אף במים שהוחמו מערב יו"ט, אך מי שנתלכלך כל גופו או שהזיע הרבה, [כגון בשני ימים טובים, או בר"ה, או ביו"ט הסמוך לשבת] מותר להתרחץ במים חמין שהוחמו בערב יו"ט בדוד שמש או בבוילר שמכובה, שמכובה.
- מים שהוחמו ע"י דוד שמש ע"י שעון שבת – לבני ספרד: רבים מתירים לרחוץ בהם, [ומצד שהתחממו ביו"ט עצמו, כיון שלא נעשה שום פעולה ביו"ט, דינם כמים שהוחמו בערב יו"ט]. ויש מחמירים. ולבני אשכנז: רבים מחמירים, בזה, אך יש מקילים בזה.
- מים שהוחמו ע"י בוילר חשמלי/גז ע"י שעון שבת –לבני ספרד רבים מתירים אף אם הם דולקים ומתחממים ביו"ט, ובמקום שיודע שאין מערכת חשמלית שאם משתמש במים נדלק הבוילר החשמלי, ולא שייך להתיר משום פסיק רישא דלא ניחא ליה. ואם מערב בהם מים קרים ומתרחץ במים פושרים וכדלהלן, אפשר להתרחץ אף לכתחילה. ולבני אשכנז: אסור.
- רחיצה במים פושרים – [-חום 32 מעלות, וטוב להחמיר שהוא שיעור חום שהגוף לא נהנה ממנו] לבני ספרד: מותר להתרחץ במים פושרים ביום טוב אף באמבטיה שבביתו, אך לבני אשכנז: אין להתרחץ ביו"ט אף במים פושרים, אלא א"כ במקום צער וכדלהלן. ומותר לערב מים קרים במים חמים שחוממו בערב החג, וכנ"ל.
- רחיצה במים קרים – כל הגוף, מותרת ביו"ט אף לבני אשכנז אך נהגו בני אשכנז להחמיר שגם להתרחץ במקלחת בצונן בכלל האיסור, אך במקום צער לכלוך או זיעה מותר להתרחץ.
- טבילה במקוה לאנשים – לבני ספרד: מותר לגברים לטבול במקוה ביום טוב אף במים חמים אך צריך להזהר רק לטבול ולצאת, ולא להשאר במקוה להנות מהמים החמים, ולבני אשכנז: לנוהגים שאין טובלים במקוה בשבת, אין טובלים אף ביו"ט, רק לבע"ק, אבל לתוספת קדושה אף שיש אוסרים, אך פשט המנהג להתיר לטבול אף לתוספת קדושה.
- זהירות מאיסור סחיטה וממרח ברחיצה ביו"ט – המתרחץ ביום טוב צריך להזהר בסחיטה בשעת הרחיצה, ולכן אסור להתרחץ ע"י ספוג וכדו' וישתמש רק בסבון נוזלי, [וסבון מוצק מותר לבני ספרד במקום הצורך].
- לשים שמפו בשער – בני אשכנז: מחמירים מאיסור סחיטה, ולבני ספרד: מותר להשתמש בשמפו לחוף את הראש, ואין בזה חשש סחיטה, אך צריך להזהר שלא יסחוט בידיו שערות הראש ובפרט שערות הפאות והזקן.
- ניגוב הגוף במגבת – לבני אשכנז: נהגו להקפיד שלא לנגב את השער שבראש והזקן בחוזק אלא רק להניח את המגבת על השער, אבל בשאר הגוף אין בזה חשש. ולבני ספרד: מותר אחרי הרחיצה או הטבילה לנגב את גופו ואת ראשו במגבת, [ואין בזה איסור סחיטה כיון שהיא סחיטה כלאחר יד ולא גזרו בזה בשיער שאין סחיטתו אסורה אלא מדרבנן]. ויש מחמירים.
- סירוק שערות – אסור להסתרק בשבת ויו"ט כיון שפסיק רישא שיתלשו שערות, אך אפשר להשתמש במברשת בב' תנאים, א' עם שערות רכות, באופן שלא נתשלים שערות. ב' ולבני אשכנז: צריך שתהיה מיוחדת לשבת משום עובדין דחול, ולבני ספרד: אי"צ שתהיה מיוחדת לשבת.
לקבלת הגליון המלא ולשאלות ניתן לפנות באימייל: [email protected] או בפאלפון,058-3233587
