כבר ארבע שנים שהבית הזה חי בלי אמא. ארבע שנים של מציאות חדשה, קשה, מתישה – שנמשכת יום אחרי יום, בלי הפוגה. מאז פטירת האם, נשארו בבית חמישה יתומים. אבא אחד. וים של אחריות שאינו נגמר.
אין מי שמבשל בקביעות. אין מי שמכבסת כמו שצריך. אין יד שמנהלת את הבית בשקט, בלי שירגישו. כל פעולה יומיומית פשוטה הפכה למאמץ.
האבא הוא תלמיד חכם, עובד לפרנסתו במשרה תורנית מכובדת. הוא קם בכל בוקר, יוצא לעבוד, חוזר הביתה ומנסה להחזיק הכול יחד. הוא מתאמץ באמת. עושה מעל ומעבר. אבל יש גבול למה שאדם אחד יכול לשאת. בית עם חמישה ילדים זקוק ליותר משני ידיים עייפות.
יש ימים שאין אוכל חם בזמן. יש ערימות כביסה שמחכות. יש בלבול, עומס, עייפות מצטברת. לא מתוך הזנחה – אלא מתוך קריסה שקטה. מציאות שבה הכול דחוף, הכול חשוב, ואין מי שיספיק הכול.
מצילים את הבית מקריסה ומחתנים את היתום >>>
והילדים? הם התרגלו לא לבקש. לא להעמיס. לא להראות חולשה. כל אחד מהם נושא משהו על הכתפיים, גם אם אף אחד לא מינה אותו לכך. הם רואים את האבא מתאמץ – ושותקים.
ועכשיו, ארבע שנים אחרי, המציאות הזו פוגשת נקודת שבר נוספת: הבן עומד לפני חתונתו. לא מבקשים חתונה יקרה. לא פאר. לא מותרות. רק חתונה פשוטה, מכובדת, כמו כולם. בלי בושות. בלי להרגיש חריג. בלי להעמיד את האבא מול בקשות שאין לו איך למלא.
מרן הגאון הגדול רבי זליג ברוורמן שליט"א, חתן מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, נחלץ לעזרת המשפחה: "באתי בזאת בבקשה דחופה מאוד עבור משפחה של יתומים, שאני מכיר מקרוב. האמא נפטרה באופן טראגי והמשפחה מתבוססת בים של סבל וכאב כבר כמה שנים טובות וזקוקה מאוד מאוד לעזרה".
"כולנו יודעים שדמעות של יתומים קורעים שערי שמיים, במיוחד עכשיו – שהבן עומד להיכנס לחופה, והבן הזה הוא תלמיד קרוב שלי, תלמיד חכם, בחור יקר מאוד והמצווה לעזור להכניסו לחופה היא מצווה אדירה".
"בזכות המצווה הזאת, כל מי שיתרום, הקב"ה יגמול איתו. הקב"ה אומר: "אם אתה משמח את שלי – אני משמח את שלך", ויזכה בעז"ה לזיווגים הגונים, לשמחה בבית, פרנסה טובה, כל הברכות האמורות בעז"ה".
מצילים את הבית מקריסה ומחתנים את היתום >>>
