בעיצומה של תקופה סוערת, כשהעולם בחוץ גועש, עמד מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש, מול רבבות תלמידי ובוגרי ישיבת מיר בהיכל הארנה, ונתן את "נאום ההגנה" של עולם התורה.
בשקט מופתי שהשתרר בהיכל, שאל מרן ראש הישיבה את שאלת היסוד: "מה זה אברך? מה המהות שלו?"
בשיעור מאלף, הנשען על דברי חז"ל ורבינו יונה, שרטט ראש הישיבה את דמותו של בן התורה האמיתי: לא רק לומד תורה, אלא אדם שכל נשימה, מבט ותנועה שלו מכריזים – "העיקר בחיים זה רצון ה'!".
את נאמו הקדיש מרן ראש הישיבה לנושא "דמותו של אברך". "בקשו ממני לדבר קצת על מה זה עניין של אברך, מה המעלות של אברך, כשכל האברכים באים לישיבה בבוקר, וכולם מתפעלים מזה (מרן מתכוון לטור האוטובוסים העצום שמביא את אלפי האברכים מדי בוקר לישיבת מיר בירושלים), איך נוכל להגדיר, מה זה אברך, מה המהות שלו".
מרן עמד בדבריו על הזכות הגדולה של אברך שמקדיש את כל עיתותיו ללימוד התורה, ועסוק בכל כוחו בהענקת כבוד לקדוש ברוך הוא. בסיום הדברים אמר מרן כי כל הסייעתא דשמיא שיש בעולם היא בזכות האברכים עמלי התורה, והודה להם על כך.
נאומו המלא של מרן ראש הישיבה.
קרדיט: ערוץ גדולי הדור
בפתח דבריו הביא מרן את דברי חז"ל על הפסוק "ועשו ארון", מרן אמר שהמדרש שואל "מפני מה בכל הכלים האלו כתוב 'ועשית' – 'ועשית את השלחן', ובארון כתוב 'ועשית הארון'. למה לא כתוב לשון רבים בארון, א"ר יהודה ב"ר שלום, א"ל הקב"ה יבאו הכל ויעסקו בארון, כדי שיזכו כולם לתורה. על ידי העסק בארון יזכו בתורה.
"מה העניין הזה שעל ידי העסק בארון יזכו לתורה? בפרשת ויקהל היה ויכוח בין משה רבינו לבצלאל, מה לבנות קודם, המשכן או קודם הארון? משה רבינו אמר קודם המשכן ואחר כך הארון.
"א"ל בצלאל למשה, רבינו משה, אין כבודו של תורה בכך. זה לא כבודו של תורה בכך, אם עושים ארון קודם ואח"כ המשכן הארון זה מסמל כבוד התורה. ועל ידי שכלל ישראל עוסק בכבוד התורה הוא יזכה לתורה ולחכמיה. וזה רואים בעוד חז"ל שבזמן שמשה הסתיר פניו בשעת הסנה, א"ל הקב"ה: אני באתי להראות לך פנים, באתי להראות לך פנים, לגלות לך דברים וחלקת לי כבוד, והסתרת פניך.
"כביכול הקב"ה קיבל כבוד ממשה רבינו, שכאילו משה רבינו אמר שאני לא ראוי לשכינה, הסתיר פניו שהוא לא ראוי לשכינה, זה כביכול כבוד להקב"ה. חייך שבגלל הכבוד הזה שאתה עתיד להיות אצלי בהר מ' יום ומ' לילה. לא לאכול ולא לשתות, ואתה עשוי להנות מזיו השכינה. שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. כח הכבוד שהקב"ה נתן למשה, משה רבינו זכה בקבלת התורה. משה רבינו זכה שהקב"ה למד איתו מ' יום ומ' לילה. וגם זכה למדרגה גדולה – לשכינה.
"על ידי זה מכבדים את הקדוש ברוך הוא. וזה מה שהיה, היה מכבדים את התורה. זה מכבדים הקדוש ברוך הוא, קוב"ה ואורייתא חד הוא. ועל ידי זה זוכים לחכמה, לתורה. על ידי זה שעובדים בארון, שזה כבוד לתורה. זוכים בתורה.
"ואיך אנחנו, שאנחנו רוצים לזכות לזה, איך אנחנו מכבדים הקדוש ברוך הוא? כתוב ברבינו יונה: כי מדרכי קידוש השם יתברך, הדרך של קידוש השם, להודיע בכל מבטא שפתיים, ובכל אשר ירמזון עיניים, להודיע בכל מה שהוא אומר, בכל אשר ירמזון עיניים, כל רמז שהוא עושה בעיניים, "ובכל הנהגה ופועל ידיים" אדם בחיים שלו, בכל חלק החיים שלו, בדיבור בעשיה, צריך להודיע משהו, צריך לראות ממנו משהו, מה זה מה צריכים לראות? להודיע כי יסוד לנפש האדם וצבי עדיו – היופי. הטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו – להודיע בכל מה שאדם עושה, להודיע – לראות איך שהוא עושה, איך שהוא מדבר, עבודת השם יתברך ויראתו ותורתו, כמו שכתוב (קהלת יב יג): "כי זה כל האדם".
"ומי שככה מתנהג, שרואים שזה כל החיים שלו עבודת השם יתברך ויראתו ותורתו, דבר זה הוא כבוד השם יתברך. אם אנחנו רוצים לכבד את השי"ת זה ע"י שאנחנו מראים שכל התכלית שלנו זה רק עבודת השם יתברך ויראתו ותורתו.
"אם אנחנו באים להגדיר מה זה אברך, מה המהות של האברך, אברך זה שמודיע בכל מבטא שפתים. אברך – בכל הפעולות שלו, וכל החיים שלו, הוא מראה שהטוב והעיקר והתועלת והיקר – שיש בו זה יראתו ועבודתו ותורתו של הקב"ה. זו המהות של אברך.
"ורק בגלל אברכים יש את הקרבה של הקב"ה בעולם, כשהקב"ה רואה את הכבוד שהוא מקבל מהאברכים, מהלימוד ומכלל ההנהגה שלהם, מזה שהם מבטלים את כל מהות שלהם רק לתורה ועבודה ויראה – זה מביא שהקדוש ברוך הוא מתקרב אלינו.
"הוא מתקרב אלינו, כמה שהוא רואה שאנחנו מתקרבים אליו. הוא מתחבר אלינו, וכמו שמשה רבינו זכה בשכינה, אנחנו זוכים גם בשכינה ע"י אברכים. וכל הסייעתא דשמיא שיש בעולם, תודה לאברכים".
"שהקב"ה יתן שיהיה לנו האפשרות, שנוכל להמשיך ללמוד כמו שלמדנו עד עכשיו, שהקדוש ברוך הוא יפר עצת אויבינו. וע"י הקרבה להקב"ה, הקב"ה יעזור לנו בזה. ויתקדש שם שמים, ויתרבה כבוד שמים, וכבר יהיה הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן".
