אנחת רווחה בקהילה החרדית בבריטניה: ישיבות קטנות עד גיל 16, לא יוגדרו כ"בתי ספר" במסגרת חוק רווחת הילדים ובתי הספר. במקום זאת, הישיבות צפויות להיכלל תחת קטגוריה חדשה של גופים חינוכיים עצמאיים, כאשר המסגרת הרגולטורית המפורטת עדיין אמורה להתגבש בהליך של התייעצות.
הסוגיה נסובה סביב השאלה האם מסגרות המוקדשות ללימוד תורה אינטנסיבי עלולות להיכלל בתוך המסגרת המשפטית והרגולטורית שנועדה לבתי ספר רגילים. ההבהרה המיידית היא שהישיבות לא יסווגו כבתי ספר, ובכך הוסר החשש המרכזי שמא הן יוכנסו בשלמותן למסגרת של תכנית הלימודים הלאומית ולתקנים החלים על בתי ספר עצמאיים. חשוב לציין שאם מוסדות חינוך לא עומדים בנהלים, המוסדות נתונים לסנקציות וקנסות כבדים.
המאבק של הציבור החרדי בבריטניה הוא לא נגד לימודי ליבה בגילאי בית ספר, גם תלמודי תורה וחיידרים לומדים עד גיל 13 אנגלית חשבון היסטוריה וכו'. המאבק הוא נגד לימודי חול בגילאי 13-16 בישיבות חסידיות, ו-15-16 בישיבות ליטאיות. המאבק לא רק נגד לימודי חול, אלא גם לבטל את ההגדרה של בית ספר לגילאים האלה, כי אז הם יאלצו חלילה ללמוד תכנים בלתי הולמים לחינוך החרדי.
המאמץ הקהילתי הרחב בנושא הובל בידי שמעון כהן, בשם ועדת הקישור לענייני ישיבות, הפועלת תחת חסותה של התאחדות הקהילות האורתודוקסיות העבריות בבריטניה. מסלול זה כלל מגעים מתמשכים עם קובעי מדיניות, וסייע לכך שחששותיו של עולם הישיבות יובנו בדרגים הבכירים.
בקהילות היהודיות אומרים כי "דמוקרטיה ליברלית אינה יכולה למדוד את מחויבותה לחופש דת רק לפי האם היא מאפשרת לבתי כנסת להישאר פתוחים. המבחן האמיתי מגיע כאשר קהילות דתיות מבקשות לא רק להתפלל אחרת, אלא גם לחנך אחרת"
הרב יונתן גוטנטג החל להיות מעורב בנושא במסגרת פעילותו הציבורית ב־CJV UK ובתפקידו כאיש הקשר הבינלאומי של "קואליציה לערכים יהושיים" (Coalition for Jewish Values). במסגרת זו, וכבעל מעמד של מומחה לחופש דת או אמונה, הוא החל להעלות בפרלמנט הבריטי את סוגיית החינוך הישיבתי לבנים מתחת לגיל 16, מתוך ראייתה כסוגיה של חירות דתית.
באמצעות קשריו ארוכי השנים עם הבישוף של מנצ'סטר, במסגרת פורום מנהיגי הדת והקהילה של מנצ'סטר רבתי, הוא גם סייע להביא את דיוויד ווקר, הבישוף לעיסוק בנושא. מעורבותו של הבישוף התבררה לאחר מכן כגורם חשוב בקידום הדיונים מול שרים ופקידים בכירים.
גורמים בקהילה החרדית מסבירים את הנושא: "עבור משפחות רבות, החינוך הישיבתי איננו רק מודל חינוכי חלופי, אלא דרך מושרשת ועמוקה להעברת ערכים, משמעת וזהות מדור לדור באמצעות לימוד תורה אינטנסיבי. עם זאת, בתוך עולם התורה עצמו קיימים יותר ממודל חינוכי לגיטימי אחד. יש מוסדות הפועלים ברוח תורה עם דרך ארץ, ומשלבים לימודי חול לצד לימודי קודש, גם בגילאי העשרה המאוחרים ואף מעבר לכך. אחרים, ובהם מסגרת הישיבה הקטנה, הולכים בדרך שונה אך מושרשת באותה מידה, שבה שנות העיצוב מוקדשות במידה רבה יותר ללימוד תורה בלעדי. כל מסגרת רגולטורית עתידית תצטרך להיות רגישה למגוון הזה, ולא להניח שמודל אחד בלבד הוא הנורמה".
הטענה שעלתה מתוך הדיונים האחרונים לא נגעה רק לרגולציה, אלא גם לסיווג. החינוך הישיבתי לבנים מתחת לגיל 16 התקיים היסטורית במסגרת של חינוך ביתי מבחירה, שבמסגרתה ההורים נושאים באחריות הראשית לחינוך ילדיהם ואינם מחויבים לפעול על פי תכנית הלימודים הלאומית. לכן, הגישה המסתמנת כעת, לראות בישיבות קטגוריה נפרדת ולא בתי ספר איננה בקשה להקלה מיוחדת, אלא סיווג נכון של המציאות.
הרב גוטנטג אמר כי מדובר בפריצת דרך חשובה, אך הזהיר שאין לראות בה הסדר סופי. "הנקודה המרכזית היא שישיבות שטרם הגיעו לגיל סיום לימודי החובה אינן בתי ספר במובן הרגיל, ואין להסדיר אותן כאילו היו בתי ספר רגילים", אמר.
"מה שהושג הוא חשוב, משום שהוא מכיר במציאות הזו. אבל זה איננו סוף העניין. העבודה האמיתית כעת היא לוודא שהתקנות שיחולו על מסגרות אלו אכן ישקפו את אופיו הייחודי של עולם הישיבות, ולא יחזירו בדלת האחורית מודל של בית ספר תחת שם אחר".
השלב הבא יעסוק בשאלות כגון מספר השעות שבהן שוהים הילדים במסגרות הישיבתיות, אופיין של דרישות ההגנה והבטיחות, היחס בין הלימוד בישיבה לבין החינוך הביתי, וכן סוגיות הנוגעות לחינוך בנושאי דת ומדינה ולימודי אזרחות. שאלות אלה יידונו מעתה במסגרת הליך ההתייעצות על הקטגוריה החדשה של גופים חינוכיים עצמאיים.
לעת עתה, האווירה בקהילה החרדית היא "הקלה זהירה" יותר מאשר תחושת ניצחון. הימנעות מסיווג הישיבות כבתי ספר היא התפתחות משמעותית. אולם המבחן האמיתי יהיה בשאלה האם התקנות שיגובשו בסופו של דבר אכן ישקפו את אופיו הייחודי של עולם הישיבות.
הרב גוטנטג מציין כי "הבישוף של מנצ'סטר הבין שישיבה אינה בית ספר כושל, אלא עולם מוסרי וחינוכי שונה". והוסיף כי "אחת ההגנות הפומביות הברורות ביותר על ישיבות בריטניה הגיעה לא מרב, דובר הקהילה היהודית או פעיל קהילתי, אלא מהבישוף של מנצ'סטר".
הבישוף דיוויד ווקר מתגורר בלב האזורים היהודיים האורתודוקסיים של מנצ'סטר, חבר בפורום מנהיגי הדתות והקהילה של מנצ'סטר. הרב גוטנטג מציין כי "מה שהפך את התערבותו של הבישוף לחשובה כל כך היה שהוא ראה את התמונה הגדולה יותר. הוא הבין שהסוגיה אינה האם קהילות יהודיות צריכות להיות מעל החוק, אלא האם החוק עצמו נוסח בתבונה מספקת כדי להכיר במציאות שלפניו".
מה שלא מבינים אצלינו, הבין הבישוף באנגליה. בושה וחרפה!