מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שיגר אמש (ליל שישי) מכתב ניחומים מיוחד לבני משפחת שפיגל, ולאבי המשפחה הגאון רבי שלמה שפיגל שיבדל"ח, היושבים שבעה על סילוקו של בנם הבה"ח והמופלג יששכר דוב ז"ל, מבחירי ישיבת 'תפרח' ו'כתר תורה', שטבע באסון הנורא בחוף הים בנתניה, כאשר אחיו אברהם ישעיהו (בן שושנה) עדיין נעדר.
את המכתב הביא לבני המשפחה השבורים והרצוצים, מקורבו הרב אלי שפס, בני המשפחה עיינו שעה ארוכה במכתב קדשו המיוחד של עמוד ההוראה, והתחזקו עד למאד.
להלן המכתב המלא:
"בס"ד ניסן תשפ"ו, למשפחת שפיגל היקרים מאד הע"י,
האסון הזה זעזע את העם היהודי, משה רבינו אמר לאהרן לאחר פטירת נדב ואביהוא, שהקב"ה אמר לי "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד", חשבתי שהכוונה או אני או אתה, וכעת ראיתי שהם גדולים יותר מאתנו.
אין לנו מילים לנחם, הצער הוא גדול מאד, אבל דבר אחד יש לדעת כמו שנדב ואביהוא נבחרו להפטר מן העולם ככפרה על עם ישראל, ועד היום יש מצוה לבכות ביום הכיפורים על פטירתם, כן גם כאן הקב"ה עשה את זה בצורה טראגית כדי שנתעורר, וזה יהיה כפרה על כל עם ישראל.
וביאור הדברים: שכתב הרמב"ם באגרת לבנו רבי אברהם: אשרי אדם שחתם ימיו במהרה. וביאר החת"ס שלכל אדם יש קצבה מה הוא צריך לתקן בתורה ובמצות, ומי שגמר הקצבה ההיא השלים ימיו.
אבל מה עשה הקב"ה, שהוא מביא זאת בצורה טראגית, ובצורה של יסורין, וזאת כדי שזה יכפר על כל הדור, וזה זכות גדול לנפטר, ולכל המשפחה, שבזכות זה, שהם זכו לכפר על כל הדור, הם עולים במדריגה גדולה ביותר, ולעתיד לבא בזכות זה, הם יהיו הראשים של עם ישראל.
כמו שכתב הרמח"ל בספרו דרך ה' (ח"ב פ"ג אות ח), שכל ישראל ערבין זה לזה, וכשיגיעו צרות ויסורים לאיש צדיק, ויהיה זה לכפרת דורו, והנה מחיוב הצדיק הוא לקבל באהבה היסורים שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה היסורים שהיו ראויים לו מצד עצמו, ובמעשה הזה מטיב לדורו שמכפר עליו, והוא עצמו מתעלה עילוי גדול, שנעשה מן הראשים בקיבוץ בני העולם הבא.
ויש דבר שהוא יותר גבוה במעלתו, שילקה הצדיק על בני דורו שחיו ראויים לעונש גדול מאד וקרובים לכליה או לאבדון, והוא ביסוריו מכפר עליהם, ומצילם בעולם הזה ומועיל להם גם לעולם הבא…, ואולם סידר האדון ברוך הוא, שהשלמים והחשובים יוכלו לתקן בעד אחרים, ותפגע בהם מידת הדין תחת פגעה בכלל העולם, ואמנם כיון שהם בעצמם שלמים וראויים לטוב, ושהם מתייסרים רק בעבור אחרים, ודאי שתתפייס מידת הדין במועט בהם … ולא די שיתקנו למה שבבני דורם, אלא גם לענין כל מה שנתקלקל העולם מאז נהיו בו חטאים ועד עתה. ובודאי שאלה יהיו אחרי כן בקיבוץ השלמים ראשי הראשונים והיותר קרובים אליו, יתברך שמו.
בני אשכנו מנחמים "המקום ינחם אתכם", ולמה מכנים את הקב"ה בניחום אבלים בשם המקום? אלא דאיתא במדרש למה נקרא שמו מקום, שבכל מקום שצדיקים עומדים, שם הוא נמצא עמהם. שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. וכן הוא אומר ויפגע במקום וילן שם.
ובנוסף לכך, שנינו בסנהדרין (פ"ו מ"ה) אמר ר׳ מאיר בשעה שאדם מצטער, שכינה מה הלשון אומרת כביכול: קלני מראשי קלני מזרועי, אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך, קל וחומר על דמם של צדיקים.
ונמצא שהמקום דהיינו כינוי לשכינה שנמצאת כאן במקום שהצדיקים נמצאים, וכיון שהם מצטערים, גם המקום מצטער עמהם, ולכן אנו מנחמים את האבלים ביחד עם המקום דהיינו שהשכינה שהיא נמצאת כאן במקום שהצדיקים נמצאים, גם אותה צריכים כעת לנחם.
וביותר מזה אמרו במסכת סוטה (פ"א מ"ט) מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום שנאמר 'ויקבור אותו בגיא׳, לא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים שנאמר 'והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך׳.
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון, אין לנו מילים לנחם אתכם, אנחנו לא יכולים לנחם אתכם, רק הקב"ה יכול לנחם אתכם, אנו אומרים בקדיש "לעילא מכל ברכתא ושירתא ונחמתא", מה הכוונה, יש לפעמים שאדם בשר ודם אינו יכול לנחם, אבל הקב"ה הוא לעילא מכל נחמתא, במקום שאדם אינו יכול לנחם, רק הקב״ה יכול לנחם. את מכתבו סיים מרן בכתב יד קדשו "הכותב וחותם בצער".
