אמה של מלכות • אמו של הגאון מבית שמש נפטרה

ברוך דיין האמת: הלכה לעולמה הרבנית מרת דדה דבדה ע״ה אמם וסבתם של רבני משפחת דבדה ובראשם בנה הגדול, יבדלחט״א הגאון השקדן רבי יעיש דבדה שליט"א מבית שמש. והיא בת 84 בפטירתה.

הלוויתה יצאה מבית הלוויות הספרדי לחלקת ׳המערביים׳ בהר המנוחות בירושלים שם ניטמנה לצד בעלה זצ״ל בהשתתפות מאות יוצאי חלציה, רבנים תלמידי חכמים.

מתולדותיה: הצדקת המנוחה ע״ה נולדה ביום ל״ג בעומר שנת תש״ב בעיירת המקובלים ״אקא״ שבדרום מרוקו, לאביה הרב הצדיק רבי אברהם אסרף זצ״ל, בן למשפחה המכובדת ביותר בעיירה, אחיו הצדיקים רבי יוסף ורבי יצחק זצ״ל שימשו כראשי הקהל. ולאמה הצדקת הרבנית אסתר ע״ה שנהגה להתענות מפעם לפעם תענית הפסקה (ששה ימים וששה לילות), היא הייתה המיילדת של העיירה אקא, והייתה נכדתו של הגה״ק רבי יעיש בוגאנים זיע״א, רב ואב״ד של העיירה תאמאנארת שבמרוקו.

המנוחה ע״ה זכתה להקים בית נאמן בישראל בכ״ד לחודש אדר תשט״ז, כבר בהיותה בת ארבע עשרה בלבד, כאשר נישאה לבעלה הרה"ח רבי אליהו דבדה זצ״ל (שהיה בן דודה – אביו הצדיק רבי עמרם זצ״ל הוא אח של אמה מרת אסתר ע״ה). בשנת תשי״ט בהיותה כבת 16 בלבד, נולד בנה הראשון, הגה״צ רבי יעיש דבדה שליט״א.

בשנת תשכ״ג כשהיא בת 21, עלתה עם משפחתה לארה״ק והתיישבו בירוחם. גם שם למרות רוח החילוניות הציונית שנשבה בעוז באותם ימים, המשיכו להעמיד את ביתם על אדני התורה והקדושה מתוך קנאות דקדושה, דקדוק בהלכה ואמונה בה׳ ובעבדיו הצדיקים.

כל תלמיד חכם במשך עשרות שנים שהיה נקלע לירוחם היה מתארח בבית משפחת דבדה בכבוד גדול, סיפר הרב נחום קרליץ בנו של מרן הגר״נ זצוק״ל שהוא ופעילים אחרים שהיו מגיעים לעיתים קרובות לעבודת רישום למוסדות תורניים והיו שוהים זמן ממושך בביתם וסועדים על שולחנם.

הרבנית ע״ה שלחה את בניה במסירות נפש ללמוד בעולם הישיבות, את בנה הגדול רבי יעיש לישיבת לצעירים באר שבע ולישיבת ״פורת יוסף״ בצל מרן ראש הישיבה הגר״ש כהן זצ״ל ואת בניה האחרים לישיבת צרפת אצל רבי גרשון ליבמן זצ״ל ואת בנותיה לסמינרים בבני ברק אע"פ שזה היה כרוך בכך שהיא לא תראה את בניה ובנותיה שנים.

אחיה, הרה״ג רבי מרדכי אסרף רב קהילת ״בן אברהם״ בפריז על שם אביו הרב הצדיק רבי אברהם אסרף זצ״ל אמר כי אחותו המנוחה ע״ה ראתה ולמדה מסירות לתורה מאביהם הגדול זצ״ל וסיפר כי גם אביו שלח אותו בגיל 9 בלבד ללמוד בישיבה באגאדיר מרחק של מאות קילומטר מביתם ששכן בעיירה ״אָקא״ ואחר כך לישיבה בקזבלנקה ואחר כך בהיותו בגיל 16 לישיבה בצרפת והכל מתוך אהבה והתבטלות לתורה הקדושה ורצונם שבניהם יגדלו על ברכי החכמים בהיכלי הישיבות.

בנה הגאון רבי יעיש אמר בהספדו המרטיט: ״למרות שעלתה צעירה לארץ הקודש, בגיל עשרים לערך, נשארה בצניעותה ותמימותה ולא נסחפה אחר הזרם הקלוקל. וכך הוא פירש את הפסוק ״עוז והדר לבושה״ שעל ידי עזות דקדושה שהייתה בה היא לא נסחפה אחר הזרם ונשארה לבושה בהדר ובצניעות, ונתקיים בה ״ותשחק ליום אחרון״ שכן בימיה האחרונים הייתה בשמחה יוצאת מן הכלל כמו שאמרו חז״ל ״מת מתוך צחוק סימן יפה לו״.

עוד סיפרו: כי לעצמה קנתה תמיד בגדים פשוטים והסתפקה במועט, ואת כל כספה חילקה לצאצאיה העוסקים בתורה, בין היתר הקפידה לקנות תפילין לכל נכד שהגיע לגיל מצוות.

בי׳ אדר תשס״ב התאלמנה מבעלה רבי אליהו זצ״ל, ובהמשך עברה להתגורר ליד בניה בעיר באר שבע.

במוצאי שבת פרשת בלק, אור לי״ג תמוז תשפ״ו, השיבה את נשמתה הטהורה ליוצרה במיתת נשיקה, והיא בת פ״ד שנים. נקודה מעניינת, שרק ביום שישי האחרון לחייה טרחה להגיע לציון הבבא סאלי והדליקה נר לעילוי נשמתו.

מסופר כי באחת הפעמים, כשהתארחה בבית בנה כאשר כלתה הייתה לאחר לידה, ועשתה סדר וניקיון בבית, נתקלה בבשר שהיה במקרר והסריח. מיד קראה בקול ואמרה: ״אוי, מה מחכה לנו!״ כשהיא מוסיפה לומר: ״אם כך הבשר מסריח, מה מחכה לנו אחרי מאה ועשרים בקבר״.

זכתה לדורות ישרים מבורכים בנים וחתנים, נכדים ונינים, תלמידי חכמים ומרביצי תורה. בהם, הגאון רבי מרדכי אסרף רב קהילת ״בן אברהם״ בפריז, ובניה: הגאון השקדן רבי יעיש מרבני בית שמש, רבי משה מרביץ תורה באשדוד, רבי יצחק ור' דוד בבאר שבע, חתנים ת״ח ונכדים רבנים המזכים את הרבים באשדוד, נתיבות ואופקים.

בני המשפחה ישבו שבעה בבית בתה תחי׳ ברחוב הרב צבאן 88 בעיר נתיבות

במהלך ימי השבעה שלח מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט״א את ספרו ילקוט יוסף – אבלות להגר״י דבדה שליט"א.