הכנסת חוזרת היום לפעילות עם פתיחת כנס הקיץ של מושב הכנסת בתום פגרת הפסח, כשהיא כלל לא בטוחה האם תשרוד עד תומה, בעוד פחות משלושה חודשים. הקואליציה, כנראה הצרה ביותר בהיסטוריה, מחזיקה כיום ב-56 קולות בלבד המובטחים לה בהצבעות במליאת כנסת, מולה ניצב גוש הימין באופוזיציה עם 54 חברי כנסת, כשבתווך נמצאים 4 חברי הכנסת של רע"מ ש"הקפיאו" את חברותם בקואליציה ונעדרים כרגע מהפעילות בכנסת, ועוד שישה חברי כנסת ברשימה המשותפת שחברים באופוזיציה, אך לא ששים לשתף פעולה עם בנימין נתניהו ואיתמר בן גביר.
לפני שנעסוק כאן, בהרחבה, באפשרויות להפלת הממשלה והדרכים לכך, יש עובדה אחרת, פשוטה בהרבה. אם מתנתקים לרגע מהדיון על הסוגיות הבוערות של ימין ושמאל, יש לאופוזיציה, יחד עם עמיחי שיקלי ועידית סילמן, רוב של 60 חברי כנסת, מול 56 לקואליציה בלבד, כך שכל חוק שעליו יסכימו שם מאיתמר בן גביר ואיימן עודה, יעבור בקלות, למרות רוחה של הקואליציה הכושלת. למעשה, אפילו עם ח"כ סילמן תיעדר מההצבעה, כדי לי להפוך לפורשת כמו שיקלי, האופוזיציה עדיין תנצח.
מי שכנראה ישכילו לנצל את ההזדמנות הם המפלגות החרדיות, שלהן נושאים רבים שיכולים למצוא קונצנזוס מנעם עד בל"ד, מה דעתכם על לחוקק חוק מעונות קבוע שיעקוף את ליברמן? לבטל את גזירת החד פעמי? לבטל את גזירת התחבורה הציבורית? להעניק עצמאות לחינוך החרדי? המטבח פתוח, תבחרו מהתפריט. ברית גפני-טיבי יתסיס את הכנסת, החברים הישנים יסגרו דילים, ו-59 ח"כים יתייצבו. מי אמר או ביבי או טיבי? אפשר גם ביבי וגם טיבי.
פיזור הכנסת
אבל את החגיגה הזמנית הזאת לא יצליחו להחזיק כנראה זמן רב – בסוף רע"מ כנראה תפשיר את חברותה בקואליציה ותייצב להוראותיו של יו"ר הקואליציה הטרי בפועל בועז טופורובסקי, ואז חזרנו ל-60-60. בינתיים, באופוזיציה לא מבזבזים זמן, ובין היתר נשקלת ברצינות האפשרות להעלות להצבעה בקריאה טרומית את הצעת החוק לפיזור הכנסת, שדורשת רוב רגיל ולא רוב מיוחד של 61 ח"כים.
מה זה אומר? סעיף 34 לחוק היסוד מאפשר לכנסת להחליט על התפזרותה לפני גמר תקופת כהונתה המקורית ובכך להקדים את הבחירות לכנסת הבאה, זאת על ידי קבלת חוק בעניין שנתקבל ברוב של חברי הכנסת. סעיף 35 קובע כי על החוק המורה על התפזרות הכנסת לציין את מועד הבחירות המוקדמות לכנסת הבאה, וכי מועד זה יהיה לא יאוחר מחמישה חודשים מיום קבלת החוק.
אם לפשט את כוונת המחוקק, אז ביום רביעי הקרוב יכולים להעביר בקריאה טרומית את הצעת חוק לפיזור הכנסת, במקרה ורע"מ אכן תעדר מההצבעה וברשימה המשותפת יתמכו, וברוב רגיל להמשיך את קידמו. לפני הקריאה השנייה והשלישית תידרש ועדת הכנסת להגיע לתאריך מוסכם על הבחירות, ואז כשהחוק כולל למעשה את שינוי תאריך הבריאות הקרובות, הוא הופך לתיקון לחוק יסוד, ואז נדרשים 61 חברי כנסת לתמוך אקטיבית בהצעה. ה-61 טרם אותר.
אבל זה לא כזה פשוט, מאחר מדובר בחוק שעולה על ידי האופוזיציה, חלים עליו הכללים הנוגעים לחוקי רגילים, בין היתר שאם חוק נופל בהצבעה במליאת הכנסת, אי אפשר לעלות אותו שוב לסדר היום למשך חצי שנה. כלומר, אם ביום רביעי הקרוב נתניהו חושב שיש לו סיכוי, הוא מעביר את זה ברוב רגיל, ובסוף בעוד שבוע שבועיים זה נופל גם אם יש רוב, כי אין 61, ביי ביי לפיזור הכנסת לחצי שנה.
החליפי יחליף
אגב החוק לפיזור הכנסת, אם שני חברי כנסת מהגוש של ראש הממשלה המכהן יתמכו בחוק לפיזור הכנסת, ראש הממשלה המכהן צריך להעביר את התפקיד לראש הממשלה החליפי. לעניינו, חברת כנסת אחת כבר יש, עידית סילמן, אם חבר/ת כנסת נוספ/ת מתקווה חדשה או ימינה יתמכו בהצעה לפיזור הכנסת, יאיר לפיד יהפוך על המקום לראשות הממשלה.
לכן, ח"כ שירלי פינטו, נורבגית חסרת שפעה בימים כתיקונם, יכולה לסחוט מבנט את ראשות ועדת הבריאות. והיא רק הראשונה בתור, כל ח"כ באחת המפלגות יוכל לקבל כל מה שירצה, אפילו הנורבגים, שאין ממש איך להיפטר מהם כי בשביל זה השרים הנורבגים צריכים להתפטר, ואין איך למנותם אותם בחזרה כי לקואליציה כאמור אין רוב בכנסת.
ואם כבר פינטו, שלוהקה לאחרונה לימינה על משבצת נציגת האנשים עם מוגבלויות, היא בכלל פעילת יש עתיד בעברה. האם זה יהיה משולל יסוד לחשוד כי היא עשויה לתמוך בהצעה לפיזור הכנסת, בכדי להכניס את לפיד ללשכת ראש הממשלה, ובתמורה יובטח לה כיסא של כבוד ברשימת יש עתיד בבחירות הבאות, מול הכסא נטול המנויות שהיא מחזיקה כרגע בימינה?
אי אמון
זאת לא הדרך היחידה להפיל את הממשלה, טכנית. למה רק טכנית? כי הכנסת רשאית להביע אי-אמון בממשלה, אבל, הנה הקאצ', חוק-היסוד קובע עוד כי הבעת אי-אמון בממשלה תיעשה בהחלטת רוב חברי הכנסת להביע אמון בממשלה אחרת, שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים. הממשלה החדשה תיכון לאחר שהכנסת תביע בה אמון.
בשביל זה תצטרכו למצוא בכנסת 61 חברי כנסת שמסכימים על "ממשלה אחרת, שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים". בשביל זה לא חסר עריק אחד, בשביל זה חסרים 7! עריקים. בשביל זה תצטרכו נגיד שיפעת שאשא-ביטון, ניר אורבך, אביר קארה, שירלי פינטו, יום טוב כלפון, צבי האוזר, ומיכל שיר יסכימו על מועמד חדש לראשות הממשלה, שעליו יסכימו גם בגוש הימין, ששם מסכימים רק על בנימין נתניהו.
אני כן יכול, במאמץ רב, לדמיין את זה קורה (לדמיין…). יש רוב להצעת חוק לפיזור הכנסת, בסיוע אצבע נוספת של אגף בנט בקואליציה, כלומר ראש הממשלה מבין שעליו להיפרד בעוד שעות אחדות מהלשכה, ואז בהליך בזק הוא מעדיף להציל את המעט האפשר, ובנט מציע לנתניהו את ראשות הממשלה על מגש של 5 המנדטים שנותרו לו, תמורת תפקיד מיניסטריאלי מנחם כלשהו.
ללא ספק האפשרות שבני גנץ עם חברי מפלגות, כולל אלון שוסטר מהשמאל הקיצוני ואלון טל שרוצה להגביל ילודה, יותר ריאלית מבנט מגיע בזחילה לנתניהו ומציע לכן כשרה תחתיו. לגבי גנץ, גם אם הוא בא, בהצלחה עם לשכנע את סמוטריץ' ובן גביר להצביע בעדו לראשות הממשלה.
