לפני שנה בדיוק, בכ"ב בסיוון ה'תשפ"א, כמה דקות לפני חצות הלילה, התקשר יאיר לפיד לנשיא המדינה דאז ראובן ריבלין והודיע לו: "עלה בידי". דקות קודם לכן חתם יחד עם שותפו הטרי נפתלי בנט על הסכם קואליציוני עם יו"ר רע"מ מנסור עבאס – ההסכם הקואליציוני הראשון אי פעם עם מפלגה ערבית, שהשלים חתימה על 7 הסכמים קואליציוניים בין 8 המפלגות שירכיבו את הממשלה ה-36.
שיחת הטלפון חתמה שבועות של משא ומתן פוליטי, שלווה במסע הונאה פוליטי הגדול ביותר שנראה בהיסטוריה הפוליטית במדינת ישראל, תוך כדי שישראל מטווחת בטילי האויב מבחוץ ובבקבוקי התעברה של האויב מבפנים. "פייק, פייק, פייק", הגיבו בימינה על כל פרסום של שיחה בין הצדדים, "ממשלת עם רע"מ ירדה מהפרק", הבטיח בנט אחרי שיהודים נטבחו בלינצ'ים, אך כהרגלו לא קיים.
בתום הבחירות התקיים כרגיל סבב ההתייעצויות בבית הנשיא, בנוגע לזהות חבר הכנסת שעליו יש להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה השלושים ושש. לאחר ש-52 ח"כים המליצו על בנימין נתניהו, 45 ח"כים המליצו על יו"ר סיעת יש עתיד יאיר לפיד ו-7 ח"כים המליצו על יו"ר ימינה נפתלי בנט, הוטל התפקיד על נתניהו. נתניהו כשל במשימה במהלך ב-28 הימים המוקצים לכך, והנשיא העביר את המנדט ליאיר לפיד.
לפיד התחיל מיד בניסיונות להקמת ממשלה יחד עם מפלגות ימינה, כחול לבן, העבודה, תקווה חדשה, ישראל ביתנו, מרצ ורע"מ. תוך כדי כך פתחה ישראל במבצע שומר החומות והמגעים הקואליציוניים הושהו. הם התחדשו אחרי המבצע, וכחצי שעה לפני פקיעת המנדט בחצות, הודיע כאמור יאיר לפיד לנשיא ריבלין שעלה בידו להרכיב ממשלה.
ממשלת מיעוט – מהרגע הראשון
למרות חתימת ההסכם הקואליציוניים, לקח לשותפים החדשים לא מעט זמן להביא לכנסת את הממשלה החדשה שלהם לאישור חברי הכנסת. אחרי שכמעט כל חברי הממשלה המיועדת דאז דיברו נגד ממשלה מנופחת, נגד מוסד ראש הממשלה החליפי, החליטו להרכיב ממשלה כזו בדיוק. 27 שרים מונו, יאיר לפיד מונה לראש הממשלה החליפי, ואת התפקיד הרם ביותר – ראש הממשלה, קיבל יו"ר המפלגה בת ה-7 מנדטים – נפתלי בנט.
רק 11 יום אחרי ההודעה לנשיא, הביא לפיד את הממשלה ש"עלתה בידו" להרכיב, בה הוא רק מספר 2, באופן רשמי לפחות. אך למרות כל התופינים שחולקו לכל הצדדים, הממשלה כשלה בהשגת רוב מיוחס להקמתה, ורק 60 חברי כנסת תמכו בהקמתה, מול 59 שהתנגדו, עם נמנע אחד. הח"כ המנוח סעיד אלחרומי מרע"מ. הקואליציה החלה את דרכה עם מורד ויצאה לדרך כממשלה ללא תמיכה של רוב מייצגי העם.
האבן הראשונה במפולת הממשלתית נפלה עוד לכן, כשח"כ עמיחי שיקלי, חבר מפלגתו של ראש הממשלה המיועד, הודיע שיצביע נגדה. ראש ממשלה נכנס לתפקיד עם תמיכה של שישה חברי כנסת במפלגתו, וח"כ אחד, שהוא בחר, שהוא הכניס לכנסת, שאמר לו – לא. "אני מתקשה להשלים עם הפרה סיטונאית של התחייבויות מפורשות שלנו לבוחרינו: התחייבנו להקים ממשלת ימין טובה, רחבה שתוציאה אותנו מהבוץ. התחייבנו 'שלא נשב עם מרצ שראשיה מצדדים בתביעת קציני ולוחמי צה"ל בהאג'. התחייבנו ש'לא נכתיר את יאיר לפיד לראשות הממשלה, לא בצורה רגילה, לא ברוטציה ולא בשום דרך'. אפשר ולא נוכל לממש את מלוא התחייבותינו לבוחר וזה אכן מובן, אך אין לנו את המנדט להפר את כולן. הקמת ממשלה כזו משמעה סתירה מובהקת לזהותה הבסיסית של מפלגת ימינה", כתב שיקלי.
ההישג היחיד – העברת התקציב
הממשלה הטרייה, שכל יום שני ורביעי במליאת הכנסת עבורה היה רכבת הרים, שספק אם תשרוד אות בלי מכה, הצליחה לרשום לזכותה הישג אחד. כמה דקות בודדות של קורת רוח מול רצף בלתי נגמר של אכזבות. בכ"ד באב ה׳תשפ״א, לפנות בוקר של יום שישי, הצליחה הממשלה להעביר את תקציב המדינה בקריאה שנייה ושלישית, ברוב של 59 חברי כנסת שתמכו מול 56 חברי כנסת שהתנגדו.
חברי הממשלה, שכבר התרגלו לכישלון, חגגו את הרגע. "החזרנו את ישראל למסלול. סוף סוף תקציב", חגג בנט. לפיד תגאה: "לקחנו אחריות. קיימנו את ההבטחה". שר האוצר והגזירות איווט ליברמן עלה מדושן עונג לדבר באמצע הלילה במליאת הכנסת: "אישרנו תקציב שמביא יציבות למערכת הפוליטית ובהירות לכלכלת ישראל".
ופני האופוזיציה חפו. חפו כי היה מדובר בתקציב גרוע, אנטי חברתי, שסימן את הציבור החרדי כיעד לפגיעה, לצד כל אזרחי שאינם נמנים על השכבות המצביעות לממשלה. חפו גם כי אבד הסיכוי הגדול ביותר שהיה נראה אז להפיל את הממשלה. "הפסדנו אולי בקרב הזה, אבל ננצח בעזרת השם במערכה. יש לנו דרך, ערכים ואמת, ולא מכרנו ולא נמכור אותם בעד כל הון שבעולם. סוף האמת לנצח", ניסה דרעי לשדר אופטימיות. במבט לאחור, בצדק.
בזכות נשים צדקניות
זה לקח עוד כחצי שנה, הממשלה שורדת ושורדת, ניראה כי דברי לא באמת מאיים על קיומה. הימין דבק בכסא ומשלים עם כל גחמה קיצונית של הדופן השמאלית, השמאל חוגג את חזרתו לשלטון ובלוע את ראש הממשלה המחופש לימני. זה מתדרך נגד זה, הח"כ הזה עושה בעיות לזה, אבל הממשלה מתפקדת איכשהו, השרים נוסעים ברכבי השרד, ראש הממשלה מעופפים בעולם.
עד ה׳ בניסן ה׳תשפ״ב, משום מקום, בלי שאיש צופה כי ממנה תבוא הישועה, אז ח"כ עידית סילמן הטילה את הפצצה. אני והקואליציה כבר לא. יו"ר הקואליציה נגד הקואליציה. מיעד מרכזי למתקפות הימין הפכה ליקירת המחנה. לצדיקה בסדום. "ניסיתי אחדות, אך לצערי לא אוכל לתת יד לפגיעה בזהות היהודית של מדינת ישראל ועם ישראל", כתב ליו"ר מפלגתה נפתלי בנט.
הרקע: עימות מתוקשר עם שר הבריאות ניצן הורוביץ בעניין סוגיית הכנסת החמץ לבתי החולים. השר התעקש לכפות על בתי החולים את החלטת בג"ץ האוסרת לאסור הכנסת חמץ. בתי החולים התכוונו לשמור על זכותם לבקש, אם אי אפשר לאכוף אז לפחות לבקש, להמליץ, לא לחלל את קדושת החג ולהכשיל את הציבור. הורוביץ מיהר לאיים על בתי החולים, והח"כית שבלעה צפרדע אחרי צפרדע – החליטה לשים לזה קץ. הממשלה ירדה ל-60 ח"כים
הסוף של הסוף
אחרי סילמן, זה כבר הפך לעניין של זמן. עם 60 חברי כנסת מול 60 חברי כנסת הממשלה לא יכולה לעביר שום דבר בכנסת. כשמוסיפים לזה את העבודה שחלק מהקואליציה היא אנטי ציונית שלא מסוגלת לתמוך בחקיקה בסיסית שבעבר עברה אוטומטית, מקבלים ממשלה שמפסידה עשרות הצבעות במליאת הכנסת – מידי שבוע, מידי יום כמעט.
במסגרת גלגל השלג, מחשש שימרוד, מתן כהנא נאלץ לוותר על תפקיד השר כדי להדיח את ח"כ יום טוב כלפון מהכנסת, כדי לחזור לתפקיד כסגן שר וללא אפשרות למינוי כשר – מאחרי ולממשלה אין רוב בכנסת. בל"ג בעומר הודיעה חברת הכנסת רינאווי זועבי, ממפלגת מרצ, כי היא פורשת מהקואליציה, ובכך הותירה את הממשלה עם 59 ח"כים בלבד. מספר ימים לאחר מכן היא שבה לקואליציה, אך למרות זאת המשיכה להצביע נגד עמדת הממשלה. בתווך היה גם את חבר הכנסת מאזן גנאיים שמרד בקואליציה על בסיס כמעט שבועי.
האחרון בתור, ח"כ ניר אורבך, שבמשך שנה דיבר עם "מקורבי אורבך" על כאבי הבטן שלו בקואליציה, הודיע בהודעה מוזרה ולא ברורה על הפסקת תמיכתו בממשלה ועל פרישתו מן הקואליציה עד להצבעה בכנסת לחידוש תוקפן של תקנות שעת החירום ליהודה ושומרון, בכך הוא שוב הותיר את הממשלה עם 59 חברי כנסת בלבד. אך לא היה בו את האומץ להודיע על ניתוק סופי מהבוס בנט. יש מפסיק עולמו בשעה אחת.
במקום לנסות לסחוב את זה עוד כמה ימים ולהיגרר בביזיון ובבושת פנים אל מחוץ ללשכת ראש הממשלה, נפתלי בנט החליט לנסות לשכתב את ההיסטוריה – אולי יזכרו אותו כמי שפרש בכבוד וכיבד את הרוטציה ולא כמי שכיהן בתפקיד ראש הממשלה למשך הזמן הקצר ביותר. לפיד, שסוף-סוף מממש את חלום חייו, תפקיד ראש הממשלה, ישמח כעת לגרור את מדינת ישראל ל-4 סבבי בחירות אם זה משאיר אותו כראש ממשלת מעבר.
