דמותו של האר"י, ששינה את פני תורת הסוד והטביע חותם נצחי על עולם התורה, ממשיכה להאיר גם מאות שנים לאחר פטירתו בצעירותו בגיל 38 (לפי המסורת המקובלת).
האר"י נולד בירושלים בשנת רצ"ד (1534). מסורות רבות נקשרו ללידתו, וביניהן הסיפור המופלא על ברית המילה שלו, בו נכח אליהו הנביא בדרך נס, כשהוא מבשר לאביו כי "אור גדול יצא ממנו לעולם".
לאחר שהתייתם בילדותו, עבר למצרים שם גדל בבית דודו ועסק בעמל רב בלימוד הגמרא. אולם, ליבו של האר"י היה נתון לדרכי הפרישות וההתבודדות. במשך שנים ארוכות, כולל שבע שנים של התבודדות מוחלטת בבית על גדות הנילוס, זכה האר"י לדרגות של רוח הקודש, גילוי אליהו הנביא והבנת סודות התורה העמוקים ביותר.
האר"י הקדוש לא היה רק תלמיד חכם עצום, אלא דמות בעלת ראייה רוחנית חריפה. תלמידו המובהק, מהרח"ו, מעיד כי הרב היה בקיא בגלגולי נשמות, מכיר את מחשבות בני האדם, ואף ניחן ביכולת להבין את "שיחת העופות והדקלים". פעם אחת, כאשר נשמעו שפתותיו לוחשות בשנתו בפרשת בלעם, הודה הרב כי אילו היה דורש שמונים שנה רצופות, לא היה יכול לספר את עושר התורה שלמד בחלומו.
בשל עומק דבריו, לא כתב האר"י את תורתו בעצמו. המשימה הוטלה על כתפי תלמידו, רבי חיים ויטאל, שערך את דברי רבו לשמונה קבצים מרכזיים, המכונים "שמונת השערים":
-
שער הפסוקים | 2. שער המצוות | 3. שער הגילגולים | 4. שער מאמרי רז"ל | 5. שער מאמרי רשב"י | 6. שער הכוונות | 7. שער היחודים | 8. שער רוח הקודש. יחד עם הספר "עץ חיים", מהווים חיבורים אלו את היסוד והתשתית לכל חכמת הקבלה לדורות. המאמר מדגיש כי לצד הגדולה הרוחנית, האר"י עמד על כך שיש לנהוג ביראת כבוד מול תורת הסוד. בהמשך לדרכו, העמיד מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, אזהרה חמורה בדבר לימוד הקבלה לאנשים שאינם ראויים לכך, מתוך דאגה לשמירה על טוהר התורה והגנה על העוסקים בה.
האר"י, שהיה בבחינת "ניצוץ משה רבינו", הותיר אחריו רמזים רבים. ראשי התיבות של שמו, "יצחק לוריא", מרמזים: יגלה צדיק חכמת קבלה לעולם, וורק ראויים ישיגו אותה. תאריך פטירתו, ה' באב, נרמז אף הוא בשם "האר"י" (הא אב רבינו יפטר).
היום, בעלותם של אלפים לציונו בצפת, נזכור את תורתו ואת האור הגדול שהפיץ בעולם. זכותו של האר"י הקדוש תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
