בג"ץ דן בשעה זו (חמישי) בעתירות כנגד הסכם הגז עם לבנון. שלושת שופטי העליון הבכירים, הנשיאה אסתר חיות, המשנה עוזי פוגלמן והשופט נעם סולברג יצטרכו להכריע אם חוק יסוד משאל עם חל על ההסכם, אם ממשלת מעבר יכולה לחתום עליו ואם הוא דורש את אישור הכנסת.
במסיבת עיתונאים שכינס ראש הממשלה יאיר לפיד יחד עם שרת האנרגיה קארין אלהרר, הבהיר כי "ההסכם מרחיק את האפשרות של עימות עם חיזבאללה. איננו חוששים מהם והיינו מכים אותם מכה קשה, אך אם ניתן למנוע מלחמה זה תפקידנו. הבהרנו שנפיק גז מאסדת כריש בלי קשר למו"מ ולא נהסס להשתמש בכוח. כל משפחה בישראל תהנה מההסכם. ישראל תקבל 17% מההכנסות משדה קאנא, ובנינו את ההסכם עם האמריקנים כך שהוא לא יגיע לידי חיזבאללה".
כנגד ההסכם הוגשו ארבע עתירות. העתירות הוגשו על-ידי חבר הכנסת איתמר בן גביר, פורום קהלת, ארגון לביא וארגונים נוספים. בעתירתה נטען כי האופן אישור ממשלת המעבר ללא הכנסת אינו מתקבל על הדעת. בתגובה לעתירה טענה הממשלה כי ישנם טעמי דחיפות וחיוניות המצדיקים חתימה על ההסכם באופן מיידי ללא דחיה וציינה את המשבר הפוליטי בה נמצאת המדינה: "לתפיסת גורמי המקצוע, אנו מצויים בחלון זמנים ייחודי המאפשר הגעה להסכם והצפוי להיסגר עוד קודם למועד הבחירות בישראל, כאשר לא ניתן להעריך מתי ואם תהיה לכך הזדמנות נוספת".
בפתח הדיון, טען עו"ד אריאל אלריך, המייצג את פורום קהלת, כי "חוק יסוד משאל עם קובע כלל ברור שנועד לכבול את ידי הממשלה ביחס לסמכות הממשלה להתקשר באמנה ככל שתחפץ. התכלית של החוק הוא לכבול את ידי הממשלה, החוק הוא בינארי. השאלה אם חוק חל או לא היא של דין פנימי – אם החוק הישראלי חל בבירור באותו השטח". לדבריו, "אין ספק ואין מחלוקת ששטחי השיפוט של המדינה חלים על המים שמועברים ללבנון בהסכם ולכן חלה עליהם חובת עריכת משאל עם".
בתגובה לדבריו, אמרה חיות כי "נראה לי שאף אחד לא יחלוק שמימי החופים הם מים טריטוריאליים, השאלה מה קורה כשיש גבול עם מדינה שכנה על המים הטריטוראליים איפה עובר קו הגבול, והאם בהינתן המחלוקת בין המדינות יש לנו אינדיקציה שהשטח הזה מתוך שטח ההסכם היה שטח שחל בו החוק הישראלי ועכשיו ההסכם גורע מהחלק הזה".
עו"ד בם מארגון "לביא" טען לגבי שאלת הצגת ההסכם לכנסת כי "לי לא אכפת איכויות ההסכם, אכפת לי מי מחליט בסוגיה זו. המחלוקת שלי עם היועצת המשפטית לממשלה מאוד מצומצמת – היא אומרת 'מוטב להביא את האישור בפני הכנסת, אבל הממשלה רשאית גם שלא'. אני אומר – לא רק עדיף, אלא חובה בנסיבות שנוצרו". בם הוסיף כי במצב הנוכחי "יש מנהג מחייב להביא הסכמים חשובים מדינית לאישור הכנסת, כשיש לנו ממשלת מעבר עם גירעון דמוקרטי. נימוקי ראש הממשלה למה לא להעביר לכנסת לא יכולים לעמוד, כי מדובר בשיקולים זרים, וערעור יסודות הדמוקרטיה הפרלמנטרית".
בהמשך דבריו, עו"ד בם הסביר כי בתקופת ממשלת מעבר אי אפשר אפילו למנות ראש למועצה הדתית בקריית אונו. השופט פוגלמן השיב: "הטיעון הזה לא תופס. ברור שמינוי ראש מועצה הוא לא עניין דחוף, אבל כשמדובר בדבר שחיוני לביטחון הלאומי, פני הדברים הם שונים". בם המשיך: "גם הסכמי אוסלו הובאו בפני הכנסת. אם כבר עושים טעויות, אז צריך שתעשה זאת ממשלה שנהנית מאמון".
השופטת חיות התייחסה לטיעוניו של בם, ואמרה כי "משיבי הממשלה אומרים כי מרכז הכובד של ההסכם הזה הם בחוות דעת מסווגות שאי אפשר להציג במלואם בכנסת. לכן, קשה לפרש את מכלול ההנמקה, אבל אנחנו נישא באחריות אם לא נמנע הסלמה". חיות הוסיפה כי בכל הנוגע להסכמים בינלאומיים ואמנות, הנושא של אשרור הכנסת "הוא תקנון העבודה. אין חובה בחוק שקובעת שכל הסכם או אמנה צריכים להיות מובאים לכנסת".
