עד שמישהו בשמאל היה שומע את עמדותיו האמיצות של חבר הכנסת וסגן השר המיועד אבי מעוז, הוא היה מציץ בקורות חייו מוקיר ומעריך אותו על תרומתו יוצאת הדופן לעם ישראל, אולי אפילו נותנים לו פרס ישראל. עד שהוא פותח את הפה. כשהוא מעז לדבר ולשאת את עמדת התורה בגאון, הוא "זוכה" למתקפות שאף פוליטיקאי בישראל, גם לא תומך טרור, לא זכה להתקרב אליהן.
מעוז, בן ה-66, הוא תמצית מהחומר ממנו עשויים שלוחי ציבור אמיתיים, נטולי אינטרסים, ללא שאיפות פוליטיות, עם מטרות חדות וברורות, בתוספת אומץ יוצא דופן שספק אם היה, יש או יהיה פוליטיקאי ישראל שהיה שורד מה שהוא עובר.
מעוז נולד בשם אביגדור פישהיימר בקריית שמואל שבחיפה, בן לניצולת השואה אסתר ולישראל פישהיימר. אחרי שירותו הצבאי בנח"ל המוצנח, היה שותף בהקמת קיבוץ מגדל עוז בגוש עציון, ושימש כמזכיר הקיבוץ. לאחר מכן למד בישיבת מרכז הרב שם הכיר את רבו הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור.
מהקיבוץ המשיך את פעילותו הציבורית במסגרת מטה 'שלח את עמי' לשחרור אסירי ציון ומסורבי העלייה מברית המועצות, ופעל עם אביטל שרנסקי לשחרורו של נתן שרנסקי מהכלא הסובייטי. במסגרת זו נפגש עם נשיאים וראשי מדינות והקים לובי של חברי פרלמנט בעולם. פעילותם הביאה להירתמותו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן למאבק ולהשגת שחרורו של שרנסקי.
"הוא נסע בכל העולם עם אביטל והיה אחראי לתכנון אסטרטגי, איש שקול שממוקד במטרה", נזכר שרנסקי בראיון ל'חדשות 12'. "בפעם הראשונה שהצעתי אותו כמנכ"ל אמרו 'ציציות בחוץ, סנדלים, גר בעיר דוד, ההשכלה שלו היא ישיבה גבוהה – איך הוא יכול להיות מנכ"ל?'", משחזר שרנסקי. "אחרי חצי שנה כבר לא היו שאלות, כולם כל כך העריצו אותו – משמאל קיצוני ומימין קיצוני, דתיים וחילונים, כולם העריכו את המקצועיות שלו וההוגנות שלו".
מגוש עציןן עבר להיות מחולצי מתיישבים בעיר דוד בירושלים וניהל את מערך רכישת הקרקעות והבתים בה ואת המאבק המשפטי בעניינה. במקביל עסק בפיתוח וייזום עסקי ותעשייתי בגוש קטיף. מלבד זאת, מעוז היה פעיל במטה "העם עם הגולן" שפעל ליצירת מחאה ציבורית נרחבת נגד תוכניותיה של ממשלת רבין למסור את רמת הגולן לסוריה.
לפעילות ממשלתית עבר לאחר שלקח חלק בהצלחתה של מפלגת ישראל בעליה במערכת הבחירות, ומונה על ידי שר התעשייה והמסחר נתן שרנסקי לראש לשכתו וצוות היועצים שלו. בהמשך היה מנכ"ל משרד הפנים תחת שרנסקי, ולאחר מכן מונה למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון תחת שרנסקי כשהוא ממשיך בתפקיד תחת אפי איתם מהמפד"ל. מעוז פרש יחד עם איתם מתפקידו במחאה על תוכנית ההתנתקות לגירוש היהודים מגוש קטיף.
עד לסיום תפקידו פעל להרחבת ההתיישבות היהודית בנגב, בגליל וביהודה ושומרון. בין השאר פעל להקמת העיר חריש. הוא זכה להיות מ"כוכבי" הדוח של עו"ד טליה ששון בנושא המאחזים הבלתי חוקיים ביהודה ושומרון: מתברר שמעוז, שכונה "אבי המאחזים", מתח את גבולות החוק לטובת קידום האידיאולוגיה שלו ונתן לאנשי מועצת יש"ע לבנות עוד ועוד ישובים יהודיים בחבלי המולדת.
את השנים האחרונות לפני כניסתו לפוליטיקה, עם רקורד ציבורי עשיר כמנכ"ל משרדי ממשלה, מונה למנכ"ל "גבעות עולם חיפושי נפט" ומאוחר יותר שימש יו"ר המינהלת למעבר תע"ש לנגב. במהלך השנים היה חבר קבוע מטעם ממשלת ישראל במועצת מקרקעי ישראל, חבר במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, יו"ר דירקטוריון בחברת "השתתפויות בנכסים בישראל״, חבר דירקטוריון בחברת עמיגור ודירקטור חיצוני בחברת "אברות תעשיות". מעוז שימש גם כיזם פרטי בתחומי הנדל"ן ויועץ לחברות בנושא רגולציה, תכנון וקידום פרויקטים.
המעבר לפוליטיקה
ואז הכל השתנה, לפני קצת יותר משלוש שנים, בסבב הבחירות השני מתוך החמש האחרונות, נקרא מעוז לדגל על ידי אנשי ישיבת הר המור, והתבקש להיות יו"ר רשימת נעם, מפלגה הדוגלת בחיזוק הזהות היהודית, הטרונורמטיביות והתנגדות לפרוגרסיביזם.
למען אמת, הסתכלו עליהם כמו משוגעים, איש לא חשב שהם יצליחו לעבור את אחוז החסימה. מעוז, לצד הרב דרור אריה – ר"מ בישיבת אפיקי דעת שבשדרות, הרב איתי הלוי – רב היישוב מגרון, יגאל כנען ואריאל שחר, הם יצאו לדרך. הם גייסו כמיליון וחצי שקלים במימון המונים ולצורך ההתמודדות בבחירות רכשו אנשי המפלגה את מפלגת 'לזוז', שהייתה באותה עת מפלגת מדף.
לחברים היה סבלנות. יומיים לפני הבחירות, המפלגה הודיעה על החלטתה לפרוש מהתמודדות לבחירות לכנסת ה-22 וכי בכוונת אנשי המפלגה להמשיך לפעול ציבורית למען מטרותיהם. למחרת, יום לפני הבחירות, התפטרו מועמדי הרשימה. גם לקראת הבחירות לכנסת ה-23 המפלגה הודיעה שלא תתמודד, בשל הצורך לבנות קודם את בסיס התמיכה בה.
הסבלנות השתלמה, במסגרת הקרבות הפוליטיים בציונות הדתית, יו"ר עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן גביר החליט להראות את כוחו, וחתם עם מעוז על הסכם לריצה משותפת. בהמשך חתמו שתי המפלגות על הסכם ריצה משותפת בבלוק טכני עם מפלגת האיחוד הלאומי, ולמעוז הוקצה המקום השישי ברשימה המשותפת. הרשימה קיבלה בבחירות 6 מנדטים הוא נבחר לכנסת והיה חבר באופוזיציה לממשלת בנט-לפיד יחד עם שאר סיעתו.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש התפצל מעוז לסיעת יחיד והמפלגה הכריזה כי תרוץ באופן עצמאי. שוב היה נראה שאין להם סיכוי, אבל הם המתינו בסבלנות. רגע לפני הגשת הרשימות חזרו לרשימת הציונות הדתית ומעוז שובץ במקום ה-11, בבחירות זכתה הרשימה ל-14 מנדטים, מעוז נבחר לכנסת ובסמוך לכניסתו לתפקיד התפלג לסיעת יחיד וניהל משא ומתן עצמאי על כניסת לממשלה בראשות בנימין נתניהו.
מדיבורים למעשים
בתום משא ומתן, הצליח מעוז לרשות הישגים משמעותיים, למרות שאינו מחזיק בכוח וטו על הקמת הממשלה שמחזיקה בקואליציה של 64 חברי כנסת.
לפי ההסכם של הליכוד עם נעם, תוקם רשות לזהות לאומית-יהודית במשרד ראש הממשלה שבראשה יעמוד יו"ר המפלגה, ח"כ אבי מעוז. הוא ימונה לתפקיד סגן שר ויהיה אחראי גם על כמה יחידות, ובכללן ארגון "נתיב" שפועל בקרב יהודים ובני משפחותיהם במרחב ברית המועצות לשעבר להידוק הקשר שלהם עם מדינת ישראל.
תקציב הרשות שצפויה לקום יהיה 100 מיליון שקלים בשנה הראשונה ובשנה שלאחריה יגדל התקציב ב-50 מיליון שקלים נוספים. בין היתר, ח"כ מעוז יקבל לידיו את האחריון על ארגון נתיב, את היחידה לשיתופי פעולה רב מגזריים ואת היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות – יחידה שתעבור ממשרד החינוך למשרד רה"מ ותהיה תחתיו.
יהודי שבאמת חרד לדבר ה'.
צריך ללמוד ממנו. לתשומת לב גפני דרעי ופורוש.
חי חי חי. מצחיק בקושי.
עוד אחד שיש לו טענות נגד המערכת והוא בטוח שהח"כים קוראים את כל מה שהוא כותב.
בחירות הבאות לנועם תהיה עמדת השפעה חזקה מאד בתנאי שאבי מעוז יעמוד בהבטחות שלו
נכון לגמרי.
מה שאני חושב זה, שהיהודי הזה לא עושה מה שבא לו אלא מה שצריך לעשות וצריך לכבד אותו על זה.
ההשקפות שלו הם לא לרוחנו, אבל אני חושב שהוא ירא ה' (ודאי יותר מכל הדתיים לאומיים שאיתו יחד בכנסת).
אם הוא איש עשייה או לא, אי אפשר לדעת עד שייעשו מעשים בפועל.
מלבד הכל הוא נראה איש טוב, אבל להתלהב ממנו עד כדי כך זה רדוד מאד, כמו להעריץ זמר.