אכיפה בררנית? יהודים עברו ניסיון רצח בכביש אלון בידי ערבים – ונעצרו ע"י המשטרה

בתחילת השבוע עברו יהודים ניסיון רצח בכביש אלון במהלכו נחסם רכבם ע"י שני רכבים ערבים אשר ניסו להורידם מכביש ואף התנגשו במכוון ברכבם במטרה לרצוח אותם. היהודים הצליחו להיחלץ בקושי רב ולהזעיק את המשטרה אך זו בחרה לעצור את נהג הרכב היהודי, לאזוק אותו בידיו ורגליו ולחקור אותו תוך דרישה שיתחייב למעצר בית בעוד שהתוקפים הערבים כלל לא נעצרו.

עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו המייצג את היהודים שהותקפו שלח מכתב למפקד מחוז ש"י במשטרה ולמח"ט בנימין בדרישה לעצור את התוקפים. במכתבו מתאר בלייכר את ניסיון הרצח: "מרשיי, בעלי חזות חיצונית יהודית, נסעו ברכב בכביש אלון בחזרה מאירוע אירוסין. מרשי הבחין במשאית וברכב מסוג דודג 'שעומדים בצד הדרך. מרשי האט על מנת לבחון במה מדובר והאם נדרשת עזרה, והגיע כמעט לעצירה מוחלטת על יד הרכב, כך שהנוכחים במקום הבחינו ביושבים היהודים שברכב. לתדהמתו, לפתע וללא הכנה מוקדמת, יצאה המשאית לכביש וחסמה את מרשי, ושאר נוסעי הדודג' החלו לרוץ לעבר מרשי כשבידם אבנים. מרשי מיהר להימלט מהמקום והצליח ברגע האחרון לעקוף את המשאית. אמנם, עד מהרה רכב הדודג' הצטרף גם הוא, עקף את המשאית ואת רכב מרשיי, כך שהם היו נתונים בתווך ולמעשה סגורים מלפנים ומאחור".

"במצב דברים זה, החלו דקה ארוכה של סיוט, בה רכב הדודג' מזגזג על מנת למנוע ממרשי לעוקפו, המשאית דולקת במהירות מאחור, ויחד הם מנסים לדרדר את רכבו של מרשי. מהכביש, בין היתר על ידי בלימות פתאומיות, "חיתוכים" וניסיונות הסטה מהמסלול. תושבי הרכב התעוררו וחשו כי הם בסכנת חיים. לפתע נעצר רכב הדודג' בפתאומיות באמצע הכביש במרחק 20 מטר מהם, ומרשי מיהר לבלום גם כן בעקבותיו. או אז, נסע לפתע רכב הדודג' לאחור במהירות עצומה, והתנגש היישר ברכבו של מרשי. מעוצמת המכה הוא "עלה" על מכסה המנוע ומעך חצי הרכב. אך בנס יצאו מרשיי חיים מהתאונה, אם כי נגרמו להם חבלות יבשות בכל חלקי גופם. נהג הדודג' פתח בדהירה קדימה ונמלט, ומרשי מיהר לחייג למשטרה ולדווח על המקרה", תיאר בלייכר.

בלייכר מציין במכתבו כיצד בחרה המשטרה לעצור את נהג הרכב היהודי במקום את התוקפים הערבים: "לאחר כ5-10 דקות הגיעה משטרה למקום, ובעזרת נהג המשאית התקשרה לנהג הדודג' וביקשה ממנו להגיע למקום. בעת שהגיע למקום, טען הנהג בן המיעוטים כי מרשי וחבריו רדפו אחריו ונגחו בו. על אתר, מבלי לשעות לסיפור הדברים מפי מרשי, לעובדה שהוא התקשר למשטרה, ולחוסר ההיגיון בטענה כי הרכב הקטן ירדוף וינגח רכב כה מסיבי – בחרו השוטרים לעצור באופן מיידי את מרשי, אזקו אותו בידיו ורגליו ולקחו אותו לתחנת המשטרה. למרבה הצער קשה למצוא הסבר להתנהלות זו מלבד דעה קדומה אודות ה"פרופיילינג" וחזותם החיצונית של מרשיי".

"כאשר הגיע מרשי לתחנת המשטרה כעצור, נוכח לראות למרבה התסכול את הנהג בן המיעוטים, אשר ניסה לרצוח אותו ואת חבריו, שמגיע לתחנה וזוכה לכבוד מלכים וליחס מלטף – כאשר מכנים אותו בתור "המודיע" ומציינים כי הוא "עבר תקיפה ולילה קשה". מרשי נחקר ארוכות ונדרש לחתום על התחייבות למעצר בית. בעצת עורך דינו הוא סירב ולבסוף שוחרר עם הרחקה לשבועיים מבנימין. לעומת זאת, בני המיעוטים שהיו ברכב קיבלו זימון לחקירה במועד מאוחר יותר, ואילו נהג המשאית אפילו לא זומן".

בלייכר תוקף במכתבו את התנהלות השוטרים: "שוטרי משטרת ישראל, רק על סמך הבל פיו של התוקף, ובניגוד מוחלט להגיון הישר, לפרטי האירוע ולדברי המתלוננים – בחרו לאמץ באופן קיצוני את עמדתו, ולעצור בצורה משפילה ואכזרית את הקורבן, רק משום חזותו החיצונית ה"לא נכונה". מציאות זו בה משטרת ישראל "תופסת צד" באופן אוטומטי על בסיס פרופיילינג, הינה כואבת ומזעזעת, כאשר בסופו של חשבון יהודים אשר עברו התעללות מצד בני המיעוטים, זוכים ל"סיבוב נוסף" של התעללות והפעם מידי משטרת ישראל". בסיום מכתבו פונה בלייכר למפקד המחוז בדרישה כי תעצור את התוקפים הערבים ותמצה עימם את הדין.