דיאנה ומשה רוזן, חברי קיבוץ ניר יצחק נחטפו בבוקר שבת לרצועת עזה – אלא שבזכות תושייה הצליחו לחמוק מהמחבלים ולשוב הביתה. בראיון ל-N12 הם מספרים את השתלשלות העניינים: "התעוררנו מצבע אדום. אנחנו רגילים לסיוט הזה, אבל מהר מאוד הבנו שמדובר באירוע אחר. בשלב מסוים הגיעה ההודעה על כניסה של גורמי טרור ליישוב. שמענו דפיקות חזקות מאוד על דלת הבית, היינו במרחב המוגן ואמרתי לדיאנה: 'הם בתוך הבית, הם פה'", מתאר משה בשיחה עם N12.
"הרגשנו שהם מפרקים את הבית, שוברים זכוכיות, הופכים שולחנות – מפילים ומפרקים הכול", המשיך. "במאמץ גדול מאוד הצלחנו להחזיק את הדלת שלא יפתחו, אבל הם ירו לתוך המנעול והדלת נפתחה. נפצענו לאחר שספגנו את צרור היריות בידיים שלנו, תוך כדי ניסיון למנוע את כניסתם".
חוליה של חמישה מחבלים פרצה לבית וחטפה את בני הזוג אל מעבר לגדר ההפרדה: "התוקפים הובילו אותנו מחוץ לממ"ד, הודיעו לנו שאנחנו צריכים להתלוות אליהם והכיוון הוא רצועת עזה. יצאנו מהבית תוך כדי הליכה בין שיחים ועצים במקום בשבילי הקיבוץ, ככל הנראה כדי למנוע מבחינתם את האפשרות שמישהו יתפוס אותם. הגענו לגדר והגדר הייתה פרוצה. אמרו לנו להיות בשקט, סימנו לנו עם יד על הצוואר שאם נדבר זה הסוף שלנו".
כשהם בשליטה עזתית, בני הזוג אוזרים אומץ ומתנגדים לחטיפה: "העזנו להגיד למחבלים שאנחנו פשוט לא הולכים לעזה. אמרנו לו שאנחנו פגועים, מדממים וצריכים לנסוע לבית חולים", מספרים משה ודיאנה, "אמרנו למחבלים: 'אנחנו דורשים אמבולנס, צריכים רופא'. כמובן שמי שהוביל את החוליה לא קיבל את זה. אני אומר לו 'אמבולנס הוספיטל' והוא עונה לי 'סיירה, עזה'".
בעקבות השיחה קורה הבלתי-יאומן וחוליית חמאס אומרת לבני הזוג באנגלית ״Okay, go״. השניים התרחקו מהמקום בספקנות: "הסתובבנו משם והלכנו. בשניות הארוכות האלו פחדנו שהוא יירה בנו. לא הסתובבנו כדי לא לראות מה הוא עושה ואם הוא עובר את הגדר והגענו למה שהיה הבית שלנו, שבעצם הוא כבר לא קיים. אין בית".
משם, הם עברו מסע ארוך. מהרגע שחמקו מהמחבלים ועד שהגיעו לטיפול בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים עברה כמעט יממה. ד"ר אריה קנדל, מנהל מחלקת אורטופדיה בהדסה הר-הצופים מתאר: "בני הזוג נפגעו בידיהם ועכשיו מתאוששים. גברת רוזן תוכל בקרוב להשתחרר הביתה, אך משה ייאלץ להישאר אצלנו להמשך קבלת טיפול. הסברתי על כך לבני הזוג אבל דיאנה אמרה שכל עוד משה נשאר, היא מעוניינת להישאר יחד איתו ומבחינתנו זה בסדר".
אמא'לה! שוב ושוב: "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר" ואם ה' שומר, נבהלים מחבלים מזוג מבוגר…
כל מי שמעסיק ערבים יודע שלהתרכך מולם זה בעיניהם כניעה. ככל שתוקפים אותם הם נכנעים כי הם עם טיפש שבמהות שלהם זקוקים לשליטה ומישהו שינהל אותם (וזו הסיבה שבמדינות ערב יש דיקטטורה). כאשר בני הזוג התעקשו שהם לא נכנסים לעזה הערבי לא יכול נגד תקיפות.
זה רק נס – זה לא הגיוני!!!!!!
זה לא היה תושיה. זה היה אפילו טיפשות. כל הסיכויים היו שההתנגדות הזאת תוביל בקלי קלות למותם. אבל ה' החליט שהם יחיו.
לא באמת. מה נראה לך היו עושים איתם בעזה? הם היו פצועים.
לא יאמן
מטורףףףףףףףףףףף