מליאת הכנסת התכנסה היום (שני) לטקס פתיחת מושב החורף. בפתח הכינוס נעמדו חברי הכנסת והשרים לדקת דומיה לזכר הנרצחים הי"ד במסגרת מלחמת חרבות ברזל. גיבור ישראל אביגדור קהלני קרא פרק תהילים בפתח המושב לשלום חיילי צה"ל כאשר לאחר מכן נשיא המדינה יצחק הרצוג נאם במליאה והתייחס למלחמה ולמצב הקשה בישראל.
הישיבה מתקיימת במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה, ראש הממשלה ח"כ בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד והמשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט עוזי פוגלמן. גם יושבי ראש ועדות החוץ של בתי המחוקקים של ליטא, לטביה ואסטוניה; זיגימנטס פאביליוניס, ריחרד קולס ומרקו מיכלסון (בהתאמה) נוכחים ביציע הכבוד של מליאת הכנסת לאות הזדהות עם מדינת ישראל. בנוסף, עשרות שגרירים ממדינות מרחבי העולם כיבדו את הכנסת בנוכחותם.
נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר בפתיחת מושב הכנסת: "מעטים הם הרגעים בקורותיה של אומה, שבהם כל כך הרבה מוטל על הכף. מעטים הם הרגעים שבהם הלבבות של אומה שלמה הולמים יחד – בפעימה אחת. מעטים הם הרגעים – וכשהם מגיעים, הם טומנים בחובם אחריות עצומה. אני מבקש להקדיש את דבריי כאן – בפתח מושבה של כנסת ישראל, סמל הריבונות והקוממיות הישראלית – למשפחה השרופה, השחוטה, העקורה. זו שבביתה החרב היינו אתמול; כשריח המוות עוד עומד בחלל האוויר, ושלוליות הדם בכל פינה – מתחת לתמונות הילדים והנכדים שגורלם לא ידוע".
"אני מקדיש אותם למשפחות השכולות; ובהן משפחתו של רועי, הלוחם הנועז אשר נפצע אנושות והוריו ביקשו ממיכל וממני לעמוד איתם ליד מיטתו בבית החולים ברגעיו האחרונים, רגעי הפרידה הקשים מנשוא; כשאחיו התאום, לוחם אף הוא, לבוש במדים, מחבק אותו, מתייפח, ממאן להיפרד", אמר הנשיא.
הרצוג הוסיף, "מכאן, ממשכן התקומה שלנו – אני מדבר אתכם ואליכם – אזרחיות ואזרחי ישראל. אני מדבר אל משפחות החטופים והנעדרים, וכל מי שנמצא באפילה הנוראה. אני מדבר אל תושבי הדרום והעוטף הגיבורים, ואל המפונים מבתיהם – השוהים בכל רחבי הארץ. אני מדבר אל הפצועים בגוף ובנפש – אלה שימים וחודשים ואפילו שנים של שיקום עומדים בפניהם. אני מדבר אליכם – לוחמי ולוחמות צה"ל, המשטרה, שב"כ וכוחות הביטחון שמחרפים את נפשם למעננו, ובני המשפחות הדואגים והתומכים; וצוותי הרפואה, הסיעוד, ההצלה, הרווחה והחירום. אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו מצדיעים לכם".
"אני מדבר אליכם – תושבי הצפון – ששוב מוכיחים חוסן, קור רוח ועוצמה. אני מדבר אליכם – אחיותיי ואחיי הישראלים הכואבים, הכועסים, החשים אובדן אמון ודורשים מענה. אני מדבר אל החברה הישראלית כולה – אל בנותיה ובניה היהודים, ואל בנותיה ובניה הערבים – שמגלים בימים אלה אחריות וחוסן. אני מדבר אל העם היהודי כולו – היושב בציון ובתפוצות. אומה שלמה מתאבלת בימים אלה. כולנו מתאבלים. "על זיו העלומים וחמדת הגבורה" – מילות ה"יזכור" הידועות, שחיבר "בארי" – ברל כצנלסון – מאבות תנועת העבודה, שעל שמו נקרא הקיבוץ "בארי" אשר איבד כה רבים מחבריו בטבח הנורא".
"התקפתם האכזרית של אויבינו, כוונה כלפי העם היהודי אך לא הבחינה בין דם לדם. אין כמעט בית בישראל שאדוות הטרגדיה הכואבת שחווינו לא הגיעו אליו. משפחות וקהילות שהוכו אנושות, ומשקפות פסיפס ישראלי יפהפה ומוכה יגון. "רקמה אנושית אחת חיה" של יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים; מקיבוצים ועיירות, מושבים וערים; דתיים, חילונים, מסורתיים וחרדים; ישראלים ואזרחי מדינות אחרות; שנפלו בידי זדים, כשהם בדרך לבתי הכנסת, או בבית, או בבסיס ובמוצב, או במסיבה מלאת אושר ותקווה. עומק היגון המשותף מוכיח: כולנו עם ישראלי אחד".
"מעטים הם הרגעים בקורותיה של אומה שבהם כל כך הרבה מוטל על הכף. וכשהם מגיעים – הם מביאים עמם את הגיבורים באנשים. אנחנו ניצבים כאן כשאנו אבלים; ובה בעת – אנחנו מלאי גאווה בעם הישראלי המופלא. כי כנגד ההתקפה הנפשעת של ארגוני המרצחים – קם העם הישראלי במלוא תפארתו. הוא קם בשטח – בדמות אזרחים, כיתות כוננות, רבש"צים, חיילים ושוטרים נחושים שבחירוף נפש בלתי נתפס, השיבו מלחמה שערה. נאבקו, הצילו חיים. הקריבו חיים. כולם נקבצו, כולם נלחמו – עד הכדור האחרון, עד הנשימה האחרונה. ואנחנו עדיין נלחמים! אך הגבורה לא פסקה שם. העם הישראלי קם ונלחם במוקדי החרום, ההצלה והרפואה. העם הישראלי קם ונלחם כשאיתו השלטון המקומי שהוכיח איתנות וחוסן, ונשות ואנשי הרווחה ובריאות הנפש המופלאים".
"העם הישראלי והעם היהודי מכל קצוות תבל, קם בפסגות של התנדבות, אהבה, אחווה, שלום ורעות. כן, אותה רעות ש"נשאנוה בלי מילים" – עתה היא נושאת אותנו; מלכדת ומאחדת אותנו. העם הישראלי המדהים הזה, העם שלנו – קם בגאווה עצומה, בחזה מתוח, ובערבות הדדית שאין שנייה לה. יש לנו עם נפלא ומופלא. פשוט כך. עַם עִם יצר חיים אינסופי. עם שיודע שאין לו שום ברירה אחרת, ואין לו שום ארץ אחרת, ואין לו שום מדינה אחרת. עם שיודע, שמצהיר: לא תוכלו לנו, אנחנו עם אחד, אגרוף מלוכד. אנחנו עם הנצח, ואנחנו ננצח".
"כולם מדברים על מורכבות, אבל הרגע הזה הוא לא רגע מורכב. יש כאן טוב מוחלט ויש כאן רע מוחלט. יש כאן אור ויש כאן חושך. העם כולו – כולו – ניצב היום מאחורי כוחות האור, מאחורי צה"ל וכוחות הביטחון שלנו, בשעה שהם עומדים על משמר ארצנו ומחרפים את נפשם במטרה להשמיד את הרוע והחושך המוחלט, בעזרת השם".
"אנחנו לא לבד במלחמה הזו. אנחנו נלחמים את מלחמתה של משפחת העמים – של כל דורשי הצדק, השלום והחרות – נגד אויב שהוכיח שהאנושות והאנושיות הן האויב שלו. אנו מודים מעומק הלב לבעלות בריתנו בעולם כולו, ובראשן האומה האמריקאית, בהנהגת נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, אוהב ישראל אמיתי, והקונגרס על שני צדדיו, וכן למנהיגות האירופאית, על תמיכה בלתי מתפשרת, ועל עמידה נחושה בצד הנכון של ההיסטוריה. חברות וחברי הכנסת, מעטים הם הרגעים בקורותיה של אומה שבהם כל כך הרבה מוטל על הכף. וכשהם מגיעים, כאמור, הם טומנים בחובם אחריות עצומה".
"לעם הישראלי המופלא הזה יש דרישות מוצדקות, ויש לו ציפיות. יש לו ציפיות מאיתנו – מנהיגי העם. יש לו ציפיות מהבית הזה. אני אומר את זה בפשטות: אסור לנו לצאת מהמלחמה הזאת כמו שנכנסנו אליה. זה נכון ברמה המדינית, זה נכון ברמה הביטחונית, וזה נכון ברמה הפנים-ישראלית – הפוליטית והחברתית. יש כאן חובה ברורה ובסיסית – לבירורים נוקבים, לבדיקות מכל סוג, להפקת לקחים ומסקנות. אין ספק בכך ואין חולק על כך. זה הכרח קיומי לכל מדינה חפצת חיים שחווה אסון נורא כל כך; אך אסור שזה יפגע במאמץ המלחמתי".
"הציפיות של העם לא מסתיימות בזה. בקרב רבים מאד בציבור הישראלי, יש כעס, יש כאב, יש משבר אמון במדינה שחייבים להתייחס אליו ולפעול בהתאם ומהר. המדינה ומוסדותיה חייבים ליישר קו עם הסטנדרטים שהעם המדהים והמופלא הזה מציב בשעתו הקשה. העם דורש אחריות בהחזרת הביטחון ושיקום האמון; בשיקום הישובים הפגועים, הקהילות והמשפחות; ובשיקום מי שחרב עליהם עולמם. הוא דורש שיקשיבו לו – גם כשהוא כועס, ושיכירו בכאב, בטראומה, באובדן ובתחושת ההפקרה; הוא דורש הושטת יד; ובעיקר הוא דורש "יחד"".
"אפילו עכשיו, בעיצומה של הלחימה, כשעוד לא סיימנו לקבור את מתינו – אני שומע קולות מסוכנים, הולכים ומתחזקים, שלוקחים מדינה שלמה אחורה – אל עֶבְרֵי פִּי פַּחַת – ומתחילים לזרוע זרעים של פירוד ושנאה. אסור לזה לקרות. פשוט אסור. אויבינו משתוקקים לכל שמץ של קיטוב בינינו. זה ממש חלק מהתוכנית האסטרטגית שלהם. ולכם, מכובדי, יש תפקיד עצום במשימה הקריטית לשמור עלינו יחד. הבית הזה חייב לשקף את תחושת האחדות של העם בעת הזאת; את ההבנה שיש דברים גדולים יותר מהמחלוקות בשעה זו".
"אחיותיי ואחיי הישראלים. מעטים הם הרגעים בקורותיה של אומה שבהם כל כך הרבה מוטל על הכף; ואנחנו בעיצומו של רגע כזה. מהרגע הזה אנחנו חייבים לצמוח. "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". הרגע החשוך הזה חייב להפוך לשעתנו היפה ביותר, כפי שנאמר. אם יש עם שיודע לצמוח מתוך חורבן זה העם שלנו; ואנחנו נוכיח את זה לעולם כולו. אנחנו ננצח ונוכיח שהחיטה יכולה לצמוח שוב ושוב ושוב. אנחנו ננצח ונוכיח שהדרום יכול להיות מוגן, ולשוב ולפרוח. אנחנו ננצח ונוכיח שאנחנו יכולים לגבור על כל גיהנום, ולהחזיר אותו להיות גן עדן. אנחנו ננצח – ובכל מקום שבית וישוב חָרַב – נִבְנֶה וְנִבָּנֶה. אנחנו ננצח, ואנחנו נעשה את זה – יחד".
הוא פרט נרצחים מסוימים , ולא הסתפק באיזכור העצב.
היה ראוי יותר מכך שישבח כאלה שהרגו הרבה מהחמאס ושיעודד ישירות ובברור את מי שיהרוג באיובינו אלה.