"אני משרתת כאן כבר 4 שנים", פותחת את השיחה רס"ל ד', מפקחת (מפקדת משמרת) במברקה, בעוד היא מלווה אותנו אל החדר בעומק האדמה, בבור זרוע הים, "בכל פעם שאני חוזרת הביתה ואמא שלי שואלת אותי איך היה בצבא, היא מקבלת את אותה תשובה: 'רגיל'. לפעמים הכול באמת רגיל והדברים נמצאים על מי מנוחות, ולפעמים, כמו בחודש האחרון – יש אירוע שאני יודעת איך הוא יתחיל אבל אין לי מושג איך יסתיים".
במהלך המשמרות שלה ב"מברקה" הזרועית, רס"ל ד' עוסקת בהעברתם של מברקים רגישים ביותר בין גורמי הפיקוד בזרוע הים לכלי השיט. תוכנם הייחודי של המברקים כולל עדכונים שוטפים על המתרחש בעולם מחד, וסודות רגישים והוראות מבצעיות מאידך.
אבל איך בכלל נוצר הקשר עם הכלים, ומה נעשה כדי לשמור על הערוץ חשאי? ובכן, אלו פרטים שככל הנראה לא נוכל לחשוף לעולם. העברת מסרים בדרך מסווגת זו שומרת על חשאיותם של הכלים בים ומונעת את הסגרת מיקומם לאויב. למעשה, שליחת המברק יכולה להיות ההבדל בין הצלחה מבצעית לחשיפת כוחותינו בים.
המעט שניתן לספר הוא על השיטות בהן נעזרים בביצוע המשימה. במשך חודשים ארוכים, מקבלים חיילי היחידה סל כלים בעולם התקשורת המסווגת. משפות הצפנה, פענוח כתבי סתרים ועד לכלים טכנולוגיים ייחודים. איזה שימוש נעשה בכלים אלו בימים אלו? לנו נותר רק לדמיין.
"הידיעה על תחילת המלחמה בשבעה באוקטובר נפלה עלינו כמו רעם ביום בהיר", משחזרת רס"ל ד' את רגעי הפתיחה של המלחמה, "המקום השתנה בן רגע מהמשרד השקט לזירת מלחמה של ממש. במשמרת שגרתית היינו מדברים עם כלים בודדים בים, והיום כל הכלים בים. העשייה המבצעית שונה מאוד מהשגרה, ועם זאת אנו הסתגלנו במהירות לסיטואציה".
מעבר לתפקיד המבצעי החשוב שיש למשרתי המברקה, יש להם גם תפקיד לא מבצעי – אבל חשוב לא פחות. "הלוחמים, שיכולים להיות גם שבועות בים ללא טלפון וחיבור לעולם החיצוני, מבקשים מאיתנו גם מידע לא מבצעי, שחיוני להם ובר חשיבות לעבודה השוטפת", כמו קשר עם בני המשפחה.
