ועדת הכנסת, בראשות ח”כ אופיר כץ, התכנסה הבוקר (רביעי) לדון בהצעה לסדר בנושא “שמירה על האחדות בעם שנוצרה בעקבות הטבח של השבעה באוקטובר”.
את הדיון יזמו חברי הכנסת מיכאל ביטון, דן אילוז, משה טור פז, שרון ניר, משה סלומון, לימור סון הר מלך ומשה רוט . בפנייה משותפת של חברי הכנסת לוועדה נכתב כי “הטבח של השביעי לאוקטובר איחד את עם ישראל והמערכת הפוליטית בצורה חסרת תקדים. לצערנו, ניכר שהשיח המאחד והמכובד לא יימשך לאחר סיום הלחימה. אסור לחזור אחורה לשיח של השישי לאוקטובר. עם ישראל השתנה, הוא דורש אחדות ושיתופי פעולה, והוא רוצה לראות את נציגיו ענייניים, מקצועיים ומכבדים”.
בהמשך נכתב: “טוב שיש ויכוח, זה הכרחי לדמוקרטיה, רק במשטרים אפלים אין ויכוחים פוליטיים ערים. אך אנחנו צריכים להיות יותר טובים בדרך שבה אנו מביעים אי – הסכמות ובאופן שאנחנו מציגים עמדות פוליטיות מנוגדות. עלינו לבחון באופן יסודי את שיטת העבודה הפרלמנטרית בישראל, לעודד שיח ענייני, פחות התלהמות ויותר שיתופי פעולה, פחות עיסוק במפריד ובטפל. צריך למצוא את נקודת האיזון בין הצגת עמדות מגוונות לבין שבירת הכלים ויצירת שיח משסה רק לשם תשומת הלב. הכנסת, בתקנוניה ובחקיקה שהיא מקדמת, יכולה לקדם פתרונות פרלמנטריים שיעזרו להשיג מטרה זו”.
יו”ר הוועדה, ח”כ אופיר כץ: “כשהייתי בניחום אבלים של משפחת פימה שבנם נפל בעזה, האבא אמר לי “תראו איך חזרנו לשיח של השישי באוקטובר. אני מתחנן אליכם- אל תחזירו לשיח הזה. העם צריך להיות מאוחד במיוחד בשעה קשה זאת”. והוא צודק. אני מגיע לצערי לנחם בהרבה מקומות, ואין משפחה שלא דורשת מאתנו להמשיך באחדות. השיח הקודם לא עשה טוב לאף אחד ואנחנו כנציגי ציבור מחויבים לקריאה הזאת ולאחדות. העם שלנו ראוי לכך”.
ח”כ דן אילוז, מיוזמי הדיון: “ההצעה לדיון הגיעה מכל הסיעות הציוניות בכנסת. חברים שלי שמשרתים כרגע בעזה רצו להגיע ולספר מה קורה להם כשהם יוצאים מעזה ונחשפים לשיח בתקשורת וכמה זה פוגע ברוח שלהם. זאת בעיה אסטרטגית-מבצעית מבחינתם. ויכוחים זה לא דבר רע, להפך, אך יש דרך נכונה להתווכח. אולי כדאי לחשוב להחזיר לכנסת את נוהג שעת השאלות לשרים, זה יכול להפיג מתחים ולסייע לברר מחלוקות”.
ח”כ מיכאל ביטון, גם הוא מיוזמי הדיון: “צריך להודות שכשלנו בשיח של אחדות במשך חמש שנים והבאנו את ישראל לאחת התקופות האיומות בשיח בין קבוצות מפלגות וזהויות והדבר הזה הביא בסופו של דבר על ישראל אסון. השאלה האם אחרי המלחמה נכשל שוב, ומה שלמדנו בדם לא ימנע מאיתנו לחזור לימים ההם. אב שכול אמר אתמול שבקברי הנופלים כולם שוכבים ביחד. למות למען המדינה כולנו יודעים, אבל לחיות למען המדינה- לא. מקבל על עצמי שגם אם עומד מולי אדם שאני לא מסכים איתו, אעשה הכל כדי להקשיב לכאב ולדעה שלו כדי להבין אותו. הדבר השני זה לתת דוגמא אישית. והתנאי האחרון שמי שמאשים את הצד השני אשם שאין אחדות- גם הוא לא יביא אחדות. רק מי שיתקן את עצמו יביא אחדות”.
ח”כ משה סלומון: “בשמחת תורה נפל כאן דבר, מציאות שבה אנחנו חייבים לצד הערכות למלחמה, לראות כיצד אנחנו משנים תפיסות ביחס שביננו. אחדות היא לא אחידות, ויש צפייה שתהיה ענווה והקשבה, אפשר להנכיח עמדה מבלי לפגוע בעמדה ולשלול אדם אחר. גם לתקשורת יש תפקיד, כשהגעתי לכאן הזהירו אותי שהדציבלים שלי פה גבוהים יותר מכל מקום אחר. ולכן גם לתקשורת יש תפקיד. בית המקדש חרב על שנאת חינם, ועל כך שפסקו לפי הדין ולא לפנים משורת הדין. יש לנו עם בריא ועוצמתי, וזה צריך להקרין עלינו”.
ח”כ משה רוט: “בכנסת יש לנו 2 מטרות על בסיס הפסוק ‘סור מרע ועשה טוב’: קודם להחמיר את הסנקציות נגד חברי כנסת שמעודדים ומובילים את המריבות. והשני, זה לחזק את נציגי הציבור שמגלים מנהיגות ומחזקים כשצריך את חבריהם מהצד השני של המפה”.
ח”כ גלית דיסטאל: “כל חורבן וכל גלות לאורך השנים התחילו בגלל ריבים בתוכנו. כל מי שלא ידע לעצור בזמן בשנה החולפת ולהגיד ששום דבר לא שווה את הפילוג הזה, שם אבן בחומה ביננו. שני הצדדים רצו הכרה, שני הצדדים דומים אחד לשני ב-80%, ושני הצדדים פצעו האחד את השני בצורה כזאת שאם לא נפעל לפיוס וניקח אחריות, אני באמת לא רואה איך אנחנו מתקדמים מהשבר הזה”.
דר’ יצחק קליין, פורום קהלת: “יש שסע בעם והוא לא ילך לשום מקום אם לא יטפלו בו. הציבור מחולק לשתי מחנות, וכל חלק מרגיש כבר היום שפוגעים בו ובזכות שלו. וכל צד חושש מהעתיד עשרת מונים, והחשש מוצדק. גם אני, שתרמתי את חלקי לרפורמה לא הבנתי לפני שנה איך הצד השני מרגיש, ועל כן דווה ליבי. המילה שהייתה חסרה לי כאן היא פשרה, וזה תפקידו של המשכן הזה”.
יו”ר הוועדה, סיכם: “האחריות לשימור האחדות היא עלינו. רוב העם רוצה את זה ואנחנו מחויבים להתעלם מהקצוות שמנסים למשוך אותנו למטה, לא כי הם רבים אלא בגלל שהם רעשניים יותר. נחשוב על כלים שייסעו לנו להגיע לשם”.
