בעומק רצועת עזה, במרחק מאות מטרים מהמטרה, יושב לוחם, דומם – רכון קדימה לכוונת הנשק. הסביבה צפופה ומסועפת, אבל הוא מפוקס על ההדק, יודע שעליו לפגוע בול ביעד – ובזמן הנכון ביותר. במציאות של היום, תפקיד הצלפים בצה"ל, קריטי מתמיד.
חודשים רבים שצלפי הצנחנים מצילים באש את חיי אחיהם לנשק, ומקדמים יעדים מבצעיים חשובים במלחמה. כמו לחבריהם בחטיבה, גם לסמ"ר י', סמ"ר ר' וסמ"ר א', שיצאו בשבוע שעבר מהרצועה, יש סיפור ייחודי על הפעילות שלא ישכחו לעולם
"ישבנו בעמדה כמה ימים ובהתחלה לא זיהינו כלום", מתחיל לספר סמ"ר ר', "עד שבוקר אחד, איתרתי חשוד במרחק 400 מטרים על גג עם משקפת וטלפון. שנייה אחרי קבלת האישור שמדובר במחבל, יריתי, ופגעתי בו במדויק". למחרת התברר לצנחן שהמחוסל היה מקביל לדרגת מ"פ.
לסמ"ר א', היה יום אחד בו הצליח פעמיים להציל חיי לוחמים בשטח. "זה היה בשמונה בבוקר", הוא משחזר, "אני בעמדה מתצפת ומופיע לי בכוונת גבר אוחז בקלצ'ניקוב". המחבל אומנם נמלט בהתחלה מירי הצוות, אך הצלף מיד הכווין מפעילי זיק שתקפו אותו יחד עם ארבעה חמושים נוספים – שתכננו לפגוע בכוח.
כחלק מתפקידם, הצלפים גם משמשים כעין שלישית בזירה, ולא רק עוד עמדת ירי. מיקום גבוה מספק שדה ראייה רחב, ועמדה צדדית ביחס לכוחות פותחת זווית חדשה לכל מי שהצלף יעלה מולו בקשר.
ארבע שעות לאחר האירוע בו חוסלו חמשת המחבלים, צפה סמ"ר א' על אותו שטח, וקלט חמוש צץ מתחת לשטיח, 70 מטר מצוות צנחנים. "מיד הזעקתי את הקצין שלי, וברגע שהוא אישר ירינו וחיסלנו אותו. אלה הרגעים שאתה לא שוכח, כי מדובר בחיים של החברים שלך".
מנקודת מבט חיצונית, הסיפורים האלו אולי נשמעים כפעולה פשוטה של כמה שניות ולחיצה על ההדק. עבור אותם לוחמים, זו תוצאה של אימונים רבים, תשומת לב קפדנית ואינספור משתנים שעלולים לגרום לחיסול להשתבש.
הראשון הוא הזיהוי: איך יודעים שהאדם שמופיע לך בכוונת הוא מחבל? "חשוב לשים לב להתנהגות: מישהו שיושב ומתצפת על אזור, עם נשק, וסט או מטענים – הוא חשוד".
המכשול השני הוא תוואי השטח המסועף והצפוף, בו מצופה מהצלפים לבצע את הירי המדויק ביותר. "אין אפילו שאלה – זה מורכב", מודה סמ"ר א', "אבל אנחנו מגיעים לנקודה הזו אחרי אימונים רבים. אנחנו עורכים מטווחים ייעודיים כדי להתכונן, שכולל ירי על רובה הצלף תוך הדמיית מצבים שונים, תאורה מגוונת וכל סוג מטרה שעלולה לעמוד מנגד".
אין ספק שתפקיד הצלף מאתגר גם מנטלית. בכמה שניות עליו לבצע פעולה שעלולה לחרוץ את גורל חבריו לגדוד, וזה דורש חוסן שאין כמותו. לכן, כפי שהשלושה מעידים – ברגע הירי הם מתנתקים מהכול. "כשאתה בכוונת, אין רגש", משתף סמ"ר ר', "רק זיכרון שריר".
במסגרת הפעילות ברצועה, צוותי הצלפים מחולקים לחוליות של כחמישה לוחמים, כדי שלכל פלוגה יהיה כוח מסייע משלה. "הארבעה חבר'ה האלה שאיתך הופכים להיות כל העולם שלך", מחייך סמ"ר ר', "אתם עושים הכול ביחד: אוכלים, צוחקים, ישנים ותופסים עמדות. זה מה שמחזיק אותנו בכל פעילות, בעיקר כשאנחנו עם צוותים שאנחנו פחות מכירים, או אחרי תקופה ממושכת ברצועה".
ולמרות כל האתגרים, שלושת הצלפים מוצפים במשמעות הגדולה שהמשימה מביאה עימה. "כשאני שוכב בעמדה, אני יודע שאני יכול לנטרל מחבל שרוצה לפגוע בחברים שלי, לפני שהוא בכלל חושב על זה", אומר סמ"ר י', וסמל א' מסכים איתו לגמרי: "לפעמים אנחנו שומעים שיחות של לוחמים שמספרים שיש איתם צלף בגדוד, ושבזכות זה הם מרגישים בטוחים יותר. אין הרגשה מדהימה יותר מזאת".
ה' ישמרכם אחים יקרים !
מתפללים עלכם צדקים תגידו שמע ישראל ה איתכם