משבר האנרגיה באיראן מגיע לשיאים חדשים כאשר מיליוני תושבים בטהראן ובמחוזות נוספים נאלצים להתמודד עם הפסקות חשמל יזומות של שעתיים מדי יום. ההפסקות, המתבצעות בשעות העומס בין תשע בבוקר לחמש אחר הצהריים, מקיפות אזורים נרחבים במדינה, כולל הבירה טהראן, העיר הקדושה קום, מחוז כרמאן בדרום-מזרח וארדביל בצפון.
המשבר החמור נובע ממחסור קריטי בדלקים להפעלת תחנות הכוח, מצב שהוחמר בעקבות החלטת הממשלה לאסור שימוש בסולר בתחנות כוח בשל רמות הזיהום הגבוהות. החלטה זו הובילה להשבתת שלוש תחנות כוח מרכזיות – באראק, איספהאן וכראג', ויצרה מצב בלתי אפשרי עבור מערכת החשמל הלאומית.
האשם אורעי, יו"ר איגוד האגודות המדעיות לאנרגיה באיראן, מצייר תמונה קודרת של העתיד. לדבריו, בשנה הבאה צפוי מחסור של 250 מיליון מטרים מעוקבים של גז, כאשר הייצור הנוכחי עומד על 800 מיליון מטרים מעוקבים בלבד. יתרה מזאת, המחסור בחשמל צפוי להגיע ל-24,000 מגה-וואט, והמחסור בגז עלול להגיע לכמעט מחצית מהצריכה הנדרשת.
המשבר חושף גם בעיות ניהוליות עמוקות ואובדן שליטה של הרשויות. דוגמה מובהקת לכך התרחשה בעיר דזפול, שם הגיבה העירייה לניתוק החשמל בשל חובות בחסימת משרדי חברת החשמל באמצעות דחפור – אירוע המשקף את התפוררות הסדר השלטוני.
הדילמה הבלתי אפשרית עימה מתמודדת איראן באה לידי ביטוי באמירתה המטרידה של דוברת הממשלה, שהציבה בעבר בפני האזרחים בחירה אכזרית: "או חשמל עם סרטן, או להיות בריאים בלי חשמל." אמירה זו מתייחסת לאפשרות השימוש במזוט, דלק שנחשב לאחד המזהמים ביותר, המייצר רמות גבוהות של פחמן דו-חמצני ותחמוצות גופרית.
בעוד הפסקות החשמל צפויות להימשך ללא מועד סיום נראה לעין, המשבר מהווה תזכורת כואבת לכשל המתמשך של הרפובליקה האסלאמית בניהול משאבי הטבע של המדינה. ההשלכות של משבר זה מורגשות היטב בחיי היומיום של האזרחים האיראנים, כאשר המערכת נעה על הגבול הדק שבין אספקת שירותים בסיסיים לבין שמירה על בריאות הציבור.
אני לא כ"כ מבין בהלכי הרוחות שם כךש אולי מה שאני כותב עכשיו זה שטויות במיץ:
יכול להיות שהוא מכשיר את הקרקע הציבורית, למהלך שבו הוא יפרז כמה דברים בתמיכת הציבור – בניגוד לדעתם של משמרות המהפכה, בתמורה לרווחה כלכלית ואנרגטית.