אסד בהצהרה ראשונה: עזבתי רק כשכוחות הטרור הגיעו לדמשק. לא ברחתי

נשיא סוריה המודח בשאר אסד פרסם הצהריים (שני) הצהרה רשמית ראשונה לאחר נפילת שלטונו. "העזיבה שלי לא הייתה מתוכננת, נשארתי בדמשק עד שעות הבוקר המוקדמות ביום ראשון בנסיבות חריגות לאחר קריסת קווי ההגנה האחרונים של הצבא", טעןהנשיא המודח.

הצהרתו המלאה

"כשהטרור התפשט ברחבי סוריה ובסופו של דבר הגיע לדמשק בשעות הערב של יום שבת, 7 בדצמבר, התעוררו שאלות בנוגע לגורלו של הנשיא ולמקום הימצאו. כל זה קרה תוך כדי שטף של דיס-אינפורמציה ונראטיבים המנותקים לחלוטין מהאמת, שמטרתם להציג את הטרור העולמי כתנועה מהפכנית לשחרור סוריה.

בצומת קריטי שכזה בתולדות האומה, כשהאמת חייבת לשרור, יש להתייחס לעיוותים האלה. למרבה הצער, הנסיבות שהתקיימו באותה העת, כולל ההחשכה המוחלטת של התקשורת מסיבות ביטחוניות, עיכבו את פרסום ההצהרה הזאת. הצהרה זו אינה מהווה תחליף לדין וחשבון מפורט על האירועים שהתרחשו, והוא יסופק כשהדבר יתאפשר.

ראשית, עזיבתי את סוריה לא הייתה מתוכננת ולא קרתה במהלך השעות האחרונות של הקרבות, כפי שהיו שטענו. להפך, נשארתי בדמשק ומילאתי את תפקידי עד השעות המוקדמות של יום ראשון 8 בדצמבר. כשכוחות הטרוריסטים הסתננו לדמשק עברתי ללטקייה בתיאום עם בעלי בריתנו הרוסים כדי לפקח על מבצעי הלחימה. עם הגעתי לבסיס חיל האוויר חמיימים באותו הבוקר התברר שכוחותינו נסוגו לחלוטין משדה הקרב ושהעמדות האחרונות של הצבא נפלו.

כשהמצב בשטח באזור המשיך להידרדר, בסיס הצבא הרוסי עצמו הפך נתון להתקפה אינטנסיבית של כטב"מים. בהיעדר אמצעים ממשיים לעזוב את הבסיס, מוסקבה ביקשה שמפקדיו יארגנו פינוי מיידי לרוסיה בשעות הערב של אותו יום ראשון, 8 בדצמבר. זה קרה יום אחרי נפילת דמשק בעקבות קריסת העמדות הצבאיות האחרונות והשיתוק שנגרם כתוצאה מכך לכל מוסדות המדינה שנותרו. בשום שלב של האירועים האלה לא שקלתי להתפטר או לבקש מקלט, וגם לא הוגשה לי הצעה כזו מצד שום אדם או גוף. דרך הפעולה היחידה הייתה להמשיך להילחם נגד המתקפה הטרוריסטית.

אני שב ומדגיש שהאדם שמיומה הראשון של המלחמה סירב לשאת ולתת על הצלת ארצו למען רווח אישי או להתפשר על עתידם של בני עמו בתמורה לשלל הצעות ופיתויים הוא אותו אדם שעמד לצד קציני הצבא וחייליו בקווי החזית, מטרים אחדים בלבד מהטרוריסטים בשדות הקרב המסוכנים והאינטנסיביים ביותר. הוא אותו אדם שבמהלך השנים האפלות ביותר של המלחמה לא עזב אלא נשאר עם משפחתו לצד בני עמו, התעמת עם הטרור תחת הפצצות והאיומים החוזרים ונשנים של פלישות טרוריסטיות לתוך הבירה ב-14 שנות מלחמה. יתרה מכך, האדם שמעולם לא נטש את ההתנגדות בפלסטין ובלבנון ולא בגד בבעלי בריתו שעמדו לצדו – אין שום סיכוי שאדם כזה הוא אדם שינטוש את בני עמו או יבגוד בצבא ובמדינה שאליהם הוא משתייך.

מעולם לא חתרתי להשיג תפקידים למטרות של רווח אישי, אלא תמיד ראיתי בעצמי מגן הפרויקט הלאומי, נתמך על-ידי אמונו של העם הסורי, שמאמין בחזון הזה. הייתה לי אמונה חסרת פשרות ברצונם וביכולתם להגן על המדינה הזו, לשמור על מוסדות ולממש את הבחירות שלהם עד לרגע האחרון ממש.

כשהמדינה נפלה לידי הטרור והיכולת לתרום תרומה משמעותית אבדה, כל תפקיד הפך נטול משמעות, ומילויו נעשה חסר משמעות. זה בשום אופן לא מפחית מתחושת ההשתייכות העמוקה שלי לסוריה ולבני עמה – קשר ששום עמדה או נסיבות לא מערערות אותו. זו השתייכות מלאה בתקווה שסוריה תהיה שוב חופשייה ועצמאית"