שוב חוזרת על עצמה התמונה השבועית הנוראה, בה ככל שעובר הזמן אנו נחשפים לעדויות קשות ובלתי נסבלות מצד החטופים שחזרו. סשה טרופנוב, יאיר הורן ושגיא דקל-חן, שחזרו בשבת האחרונה, מתארים כיצד הוחזקו מתחת לאדמה בבדידות נוראה, עונו פיזית ונפשית, קיבלו אוכל שאינו ראוי למאכל ושתו מי ים.
סשה טרופנוב הוחזק לבד רוב תקופת השבי בעזה, כמעט 500 ימים בהם הוא לא ראה בקושי נפש חיה. טרופנוב נפצע ברגליו ב7 באוקטובר, וסבל מכאבים עזים בכל אותה תקופה נוראה. הוא סיפר כי לעיתים הוא הושאר נעול לבדו בתוך מנהרה, ולא האמין שישרוד.
יאיר הורן ושגיא דקל-חן, הוחזקו בשבי ביחד בתקופה האחרונה, לצד שלושה חטופים נוספים. כל השלושה עברו אלימות פיזית קשה וגם נפשית בחודשים הראשונים, כאשר המחבלים לקחו אותם לחקירות של בהן נשאלו על עברם הצבאי תוך אלימות קשה, למרות שהם כלל לא היו חיילים כשנחטפו מביתם שבקיבוץ ניר עוז.
בדיוק כמו העדויות ששמענו מהחטופים ששוחררו בפעימות הקודמות, כל החטופים הוחזקו רוב הזמן במנהרות מתחת לאדמה. השלושה תיארו תנאים קשים ביותר בשבי, מחסור בתנאים בסיסים כמו מזון, אור יום ואוויר. הם העידו שהיו ימים שבהם הם לא קבלו אוכל ומים כלל – בעיקר כשהיו מתחת לאדמה. היו תקופות שהם קבלו אוכל לא ראוי למאכל אדם, ונאלצו לשתות מי ים המסוכנים לשתייה. רק בתקופה האחרונה של השבי, כשחמאס ידע שהם עומדים להשתחרר הם הועברו לדירות מעל האדמה וקיבלו מעט יותר אוכל.
בנוסף השלושה לא נחשפו כלל לאמצעי תקשורת, בניגוד לחטופים אחרים, והיו מנותקים ממה שקרה במשך שנה וארבעה חודשים. המחבלים לא ספרו להם דבר, גם לא על ההפגנות לשחרורם, כחלק מההתעללות הפסיכולוגית האכזרית של חמאס, שמסרב להעניק לחטופים תקווה לשחרור אפשרי.
סליחה על הטיפשות,
אם לא נחשפו כלל לאמצעי תקשורת, כיצד אמר אחד מהם שההפגנות נתנו להם כח?
מה זה אם לא מידע מתוזמן?!