מאז כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן בשנת 2017, התאפיין יחסו כלפי איראן בגישה תקיפה ועקבית, שהתמקדה בצמצום השפעתה האזורית והבינלאומית של המדינה. אחד המהלכים הדרמטיים ביותר שלו היה במאי 2018, כשהודיע על נסיגתה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן.
ההסכם שנחתם ב-2015 על ידי הנשיא לשעבר ברק אובמה, כלל מספר סעיפים מרכזיים: ראשית, איראן התחייבה להגביל את העשרת האורניום שלה לרמה של עד 3.67% בלבד, במקום הרמה של 90% שנדרשת לייצור נשק גרעיני. בנוסף, איראן התחייבה לאחסן מלאי קטן מאוד של אורניום מועשר, ולחזק את מנגנוני הפיקוח על פעילותה הגרעינית באמצעות גישה יומיומית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) למתקניה.
טראמפ הבהיר כי ההסכם פגום מיסודו, וכי הוא מאפשר לאיראן להמשיך לפתח נשק גרעיני במסווה של שימושים אזרחיים, תוך תמיכה נרחבת בטרור במזרח התיכון. בעקבות ההחלטה, הוא השיב את הסנקציות האמריקאיות ברמה הגבוהה ביותר, ואף איים על מדינות אחרות שינסו לעקוף את ההגבלות הכלכליות.
לאורך השנים 2019 ו-2020 יישם טראמפ מדיניות של "מקסימום לחץ" כלפי איראן, שנועדה לנתק את המדינה מהמערכת הכלכלית העולמית. סנקציות הוטלו על משאבים קריטיים כמו הנפט, הבנקאות והתחבורה, והמשטר בטהראן סבל מבידוד גובר. מטרת המהלך הייתה ברורה: להכריח את איראן לחזור לשולחן המשא ומתן – הפעם להסכם חדש ומקיף יותר שיכלול גם את תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, התמיכה בארגוני טרור והמעורבות הצבאית במדינות שכנות.
עם חזרתו של טראמפ לבית הלבן לכהונה שנייה בינואר 2025, חלה תפנית מעניינת. למרות הרטוריקה התקיפה שנשמרה, הנשיא אותת על פתיחות מחודשת לשיחות דיפלומטיות עם איראן. בהצהרה משותפת שנשא עם נתניהו בעת ביקורו בבית הלבן, הודיע הנשיא על משא ומתן ישיר שיתקיים עם טהרן בנוגע להסכם מחודש.
היום נחשף כי טראמפ התנגד לתוכנית הישראלית לבצע תקיפה צבאית על מתקני הגרעין של איראן. לפי הדיווח של ה"ניו יורק טיימס", הנשיא בלם את היוזמה 'מטעמים דיפלומטיים'.
קשה לדעת האם השינוי בגישה התקיפה כלפי איראן נובע דווקא מחולשתה הכלכלית של המדינה בתקופה הנוכחית, אותה טראמפ חושב לנצל, או שמדובר בשינוי של ממש במדיניות של הנשיא. לבינתיים המשא ומתן ממשיך, וככל הנראה לא נראה מתקפה צבאית כנגד איראן בתקופה הקרובה, על ידי ארצות הברית או ישראל.




















