קרינה ארייב, התצפיתנית ששוחרה מהשבי בעזה, שיתפה במפגש מיוחד שנערך על ידי ארגון 'קשר יהודי' בסיפור מלא אמונה, תעצומות נפש וחיבור עמוק לאלוקים, שהפך עבורה לעוגן בתוך התופת. במילים חודרות לב ובכנות מטלטלת, היא מספרת על הרגעים שבהם רק האמונה הצליחה להחזיק את התקווה.
"אני צועקת אל אלוקים, כמו שצועקים אל אבא", סיפרה קרינה במפגש המרגש. "אני מדברת אליו כמו אל אבא ולפעמים אני אומרת, אבא, למה סטירה כל כך כואבת.."
היא תיארה בפני הנוכחים כי בתנאים הבלתי נתפסים של רעב, פחד ואי-ודאות, היא מצאה נחמה בדיבור ישיר עם אלוקים, כבת שפונה לאביה.
קרינה מתארת חוויה רוחנית עמוקה שחוותה יחד עם השבויים האחרים: "כל השבויים בעזה הרגישו באופן מוחשי שמירה אלוקית. אי אפשר היה לשרוד שם את התופת בלי אמונה מוחלטת באלוקים, ואי אפשר לצאת מהשבי בעזה בלי להרגיש בוודאות שאלוקים שמר עליך אישית והוציא אותך".
אחד הרגעים המרגשים בסיפורה של קרינה הוא ההחלטה הקבוצתית שלה ושל חברותיה לשמור על מצוות פסח, אפילו בתנאי השבי. "החלטנו לא לאכול חמץ", היא מספרת, "ושבעה ימים אף אחת מאיתנו לא נגעה בפיתות, למרות שהרעב הציק מאוד".
צריך לבקש מהם ברכה מכל הצדיקות והצדיקעם שזכו להזדכך בשבי .
אוי…בתנאי רעב קיצוניים שכאלה זה מדהים ומעורר השראה שמישהי, לא דתיה בכלל, מקפידה לא לאכול חמץ. אין על העם היהודי ! איזו סניגוריה גדולה עלינו.
רונן בר צעק אל אללה, הוא עכבר
מדהימות! פדוט השראה למסירות נפש! איזה כייף שחזרתן הביתה! אמן שכולם יחזרו ומהר!
ה' ישמור אותך ואת כל חיילי צהל היקרים שלנו ! אמן !