ב־18 במאי 1965, התעוררה מדינת ישראל לידיעה שהכתה את המדינה בתדהמה: אלי כהן, מרגל ישראלי שפעל בלב סוריה למען ביטחון המדינה, הוצא להורג בתלייה בכיכר המרכזית בדמשק. מאז חלפו 60 שנה – אך סיפורו המופלא של כהן לא דהה, אלא הפך לאחד מסמלי הגבורה הגדולים של מדינת ישראל.
אליהו (אלי) כהן, נולד באלכסנדריה שבמצרים בשנת 1924 ועלה לישראל בשנות ה-50. לאחר שירותו בצה"ל ולימודי הנדסה, גויס למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. שם עוצבה עבורו זהות חדשה – כאמל אמין ת'אבת, איש עסקים סורי אמיד ששב לדמשק מארגנטינה.
בין השנים 1961–1965, חי כהן בסוריה והצליח לחדור לעומק הממסד הסורי – הפוליטי, הצבאי והחברתי. הוא התיידד עם קציני צבא בכירים, שרים ומקבלי החלטות – ושידר לישראל מידע מודיעיני חסר תקדים באיכותו ובעומקו.
לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל באותה תקופה, תיאר את תרומתו של כהן ככזו ש"חסכה למדינה חטיבות שלמות של חיילים". לפי ההערכות, מידע שהעביר כהן סייע רבות בהיערכות למלחמת ששת הימים – ואף תרם לניצחון בה.
המעצר והסוף הטראגי
בינואר 1965 שידר כהן מביתו בדמשק. הסורים, בסיוע טכנולוגיה סובייטית מתקדמת, הצליחו לאתר את מיקומו ולעצור אותו. ב־24 בינואר הוכרז מעצרו. בחודשים הבאים עבר חקירות ועינויים קשים. משפטו נפתח ב־22 בפברואר 1965 בבניין המטה הכללי בדמשק והתקיים בדלתיים סגורות – ללא נוכחות עיתונאים או עורכי דין.
ב־18 במאי, לאחר שנדחתה בקשת החנינה, הוצא להורג בתלייה בפומבי. גופתו לא הוחזרה עד היום.
שמו של אלי כהן הפך לאגדה. רחובות, בתי ספר, אנדרטאות וסרטים – כולם נושאים את זכרו של האיש שהקריב את חייו למען ביטחון ישראל, ושנותר דמות מופת לשירות, הקרבה ואומץ יוצא דופן.
חצאי אמיתות ושכתוב היסטוריה. נתפש ברשלנות ואולי אף פשע של משלחיו (שגם סיכנו אותו ע"י פרסום ידיעות מסווגות מסוריה) לאחר 'שהריח' שהקרקע הסורית שתחתיו – בוערת ואף אשתו התחננה שלא ישוב לשם לאחר ביקורו האחרון כאן (ולאחר שגם זוהה ע"י דיילת זרה בדרכו לישראל) אך על אף הכל משלחיו הפצירו בו מאד ושלחו אותו בחזרה לסוריה שממנה לא שב.
מציע לשנות את הכותרת:
60 שנה למותו/הריגתו/לחשיפתו והריגתו.