בצל פרסום הסרטון הקשה שתיעד את חטיפתו של סמל עוז דניאל הי"ד, לוחם בגדוד 77 בעוצבת סער מגולן, בוחרת משפחתו להתמקד בזיכרון אחר – החיוך והאור שהפיץ בחייו. עוז נורה למוות במהלך חטיפתו ב-7 באוקטובר, ובמשך 141 ימים היה גורלו לא ידוע, עד שהרב הצבאי הראשי קבע את מותו על סמך ממצאים שאפשרו להביאו לקבורה, אף שגופתו נותרה ברצועת עזה.
אימו של עוז, מירב דניאל, סירבה לצפות בתיעוד האחרון שפורסם אתמול, שבו נראה בנה נגרר בכוח. "אני מעדיפה לזכור את עוז כמו שהוא היה – עם החיוך שלו. לא ברגעים הקשים," אמרה. היא הוסיפה כי גם בסרטונים הראשונים שנפוצו לא צפתה, למעט קטע קצר שבו נראה יוצא מהטנק. "התיעודים לא מוסיפים לי דבר. מבחינתי הוא היה ילד מושלם, יפה מבחוץ ומבפנים, ילד שתמיד כיבד את כולם."
לדבריה, במהלך השבעה שמעה המשפחה אינספור סיפורים מחבריו ומקרוביו. "כל אחד מהם הסתיים במשפט 'עוז היה החבר הכי טוב שלי'. זה מספר הכול. הוא היה אדם של לב גדול, שתמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה," תיארה.
מירב סיפרה גם על רגעי הגבורה האחרונים של בנה, כפי ששמעה מתיאורי המתרחש. "הוא יצא מהטנק על הרגליים וניסה להיאבק בשובים שלו עד הרגע האחרון. הוא אפילו ניסה לקחת מהם רימון. זה היה עוז – לא מוותר, לא נכנע."
עוד הוסיפה האם כי בנה הקפיד תמיד להצהיר שיתנגד לניסיון חטיפה. "הוא אמר לי לפני הגיוס וגם אחרי שהתגייס: 'אני לא אתן שיחטפו אותי'. הוא באמת עמד בהחלטה הזו. אולי זה עלה לו בחייו, אבל זה היה עוז האמיתי – גיבור עד הסוף."
על אף הכאב, האם בוחרת לשמור על זיכרון חיובי: "אם הוא לא היה מתנגד, אולי היה בחיים, אבל זה לא היה עוז. הוא היה גיבור אמיתי. הסרטון הזה לא משנה את תחושותיי אני אקח איתי את החיוך היפה שלו לכל החיים".
