בחולות המרוחקים של קציעות, גבול מצרים, שמענו את קולות הירי כבר מרחוק. כשהתקרבנו קצת יותר, זיהינו בשטחי האש ארבעה נמ"רים, וסביבם לוחמי גבעתי בהכשרה, בעיצומו של אימון.
סביב ה'נסיך' הרחוק מבין הארבעה – כך הם מכנים את הרק"מים, שכבו מספר חיילים על מחפורת, ממנה טווחו על האיתורים שניצבו מולם, וטיהרו את הרחוב.
"זה תרגיל שלא נראה כמותו מספר שנים בכלל החטיבה – כיוון שכל הנמ"רים השתתפו בתמרון, ולא היה אחד פנוי להביא לבא"ח", מסביר מפקד פלוגת רותם, סרן א', "המטרה של היום היא לתרגל קבלת החלטות בשטח באופן עצמאי, על גבי הכלי ולצידו".
ואכן, בתרגיל הרטוב שנערך בשבוע שעבר, למדו אוג' 25' בדיוק את זה: בין אם זה לפרוק ציוד בצורה מאובטחת מהרק"ם, להיכנס אליו במהירות, להילחם לצידו ובמקביל אליו, ולהשתמש בו נכון בלחימה בשטח בנוי.
"בפנים, יש נהג נמ"ר מבצעי ומפעיל מקלען קטלנית, שעברו קורס בן חודש – וגם הם מתפעלים בעצמם את הכול", מפרט המ"פ, "בסוף, חשוב שהלוחמים יהיו מסוגלים לעבוד עם האמצעי שמנייד אותם כמה שיותר טוב. הם חייבים לדעת לעשות בו שימוש מבצעי, ולהפעיל אותו גם במובן הטכני".
היום שלהם החל בכלל בכיתות הלימוד בבא"ח. שם, הכירו את הכלי לאורכו ולרוחבו, לפני המפגש איתו פנים אל פנים: "הראו להם אילו מערכות יש בו, מה היתרונות והחסרונות שלו, מה יכולות המיגון והאש שלו, לאיזו לחימה הוא הכי מותאם ועוד".
השלב הבא התמקד בהיבט הטכני – למידה על תקלות נפוצות והתמודדות איתן בזמן אמת, כמו למשל תרחיש שריפה בזחל. ואכן, גם כשצצו בעיות בכלי במהלך האימונים, היו אלה החניכים, יחד עם המפקדים שלהם, שטיפלו בהן.
ומחוץ לכיתות, עלו חיילי הפלוגה על ציוד מלא לבטן הנמ"ר, ונסעו ללש"ביה. שם, ענן אבק לבן בקע מהכלי, היתמר מעלה, ובחסותו, פרקו הלוחמים מהכלי, ותפסו עמדות על הגבעה. לאחר מכן פתחו באש, במטרה לכבוש את האזור – תחילה בירי רתק ליעדים, ולאחר מכן כניסה רגלית לטיהור האיתורים.
מהגבעה, עשו את דרכם לכיוון המבנים שעמדו מולה. "בשלב הזה, החל החלק השני של התרגיל. לאחר הירי הרטוב הראשוני, הלוחמים נדרשו לכבוש את הלש"ביה, שבה שישה חדרים", מתאר סמל ע', מ"כ בפלוגה, "כל התנועה הרגלית נעשתה בחיפוי הנמ"ר, שבעצם מונע מהם להיות חשופים".
הלוחמים דילגו בין האיתורים, תוך שהם משתלטים עליהם בזה אחר זה. לכל מבנה חדש אליו הגיעו – נסע גם הנמ"ר, וניצב לצידם. כך, שימש הכלי ממש כאמצעי טקטי בפעילות הכוח. התרגיל הזה הפך למעשה הזדמנות לא רק להכיר את הרק"ם, אותו יפגשו הרבה במהלך השירות שלהם, אלא גם ללמוד איך להשתמש בו בצורה נכונה, ולייצר בעזרתו יתרון יחסי בשטח מול האויב.
בסיום האימון, סיכמו יחד עם סגל הפיקוד: מה עבד נכון, אילו החלטות היו שגויות ואיך ניתן היה לפעול טוב יותר. "בסוף", מבהיר סרן א', "בתמרון עצים כמו בעזה, בסביבה של הריסות ובתים ממולכדים, הנמ"ר היה ועדיין כלי משמעותי שמציל חיים, ולקח חלק גדול בכל התקופה שלנו ברצועה. לכן המפגש הראשון של הלוחמים פה עם הרק"ם כל כך קריטי".
