המחאות החריפות המתפשטות בימים האחרונים ברחבי איראן אינן מתמקדות רק ביוקר המחיה ובקיצוצי התקציב אלא גם במוקד הכוח הכלכלי העליון של המדינה לשכת המנהיג העליון עלי חמינאי. על רקע תקציב מדינה חדש הכולל גזירות כבדות על הציבור קיצוץ סובסידיות ועליות מחירים בדלק ובמזון גובר הזעם הציבורי נוכח העושר העצום המרוכז בידיו של המנהיג.
על פי הערכות שונות חמינאי שולט בקונגלומרט כלכלי אדיר המוערך בכ־250 עד 300 מיליארד דולר סכום הגבוה פי שלושה מתקציב המדינה הרשמי של איראן. מדובר באימפריה כלכלית שנותרה מחוץ לכל מנגנון פיקוח או שקיפות ואינה מושפעת כלל ממדיניות הקיצוצים המוטלת על האזרחים.
במרכז המערכת ניצב ארגון סטאד שהוקם לאחר המהפכה האסלאמית לצורך ניהול נכסים שהוחרמו מהמשטר הקודם. עם השנים וביתר שאת תחת הנהגתו של חמינאי הפך הארגון למונופול דורסני השולח זרועות כמעט לכל תחום בכלכלה האיראנית החל מנדל”ן יוקרתי בלב טהראן דרך תעשיות נפט ותקשורת ועד ייצור ושיווק תרופות.
על פי דיווחים בתי המשפט באיראן מכשירים באופן שיטתי השתלטויות של סטאד על נכסים וקרקעות של אזרחים לעיתים תוך שימוש בטענות של חוסר נאמנות למשטר. הנכסים מועברים לחברות בת רווחיות או נמכרים במחירי שוק וההכנסות זורמות לקופות הנשלטות בידי לשכת המנהיג העליון ומשמשות בין היתר למימון משמרות המהפכה ומנגנוני הביטחון.
הפער בין המציאות הכלכלית של האזרח הפשוט לבין עוצמת ההון שבידי חמינאי ומקורביו הפך לאחד ממוקדי הזעם המרכזיים של המחאה. בעוד הציבור נדרש להדק חגורה בשם כלכלת ההתנגדות הדיווחים על נכסים והשקעות בהיקפים עצומים שבידי בני משפחתו של חמינאי בארץ ובחו”ל מעוררים תחושת עוול עמוקה.
גורמים באופוזיציה האיראנית טוענים כי בפועל המדינה הפכה לקליפה ריקה כאשר הכוח הכלכלי האמיתי מרוכז בידי המנהיג העליון ומעגל מקורביו. לטענתם כל עוד האימפריה הכלכלית של סטאד תמשיך לפעול ללא פיקוח וללא תרומה לקופה הציבורית שום קיצוץ תקציבי לא יצליח להרגיע את הרחוב האיראני.
