רעב לשלוט: טראמפ מחריף את הטון סביב סוגיית גרינלנד

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, מחריף את הטון סביב סוגיית גרינלנד ומציב איום חסר תקדים על מדינות אירופה: מכסים כבדים על סחורות המיובאות לארה״ב – עד להשגת הסכם לרכישה אמריקנית מלאה של האי.

בדברים חריפים שנשא, טען טראמפ כי סין ורוסיה חותרות להשתלט על גרינלנד, וכי לדנמרק אין יכולת ממשית להגן עליה. “כיום יש להן שתי מזחלות כלבים כהגנה – אחת מהן נוספה לאחרונה”, עקץ הנשיא, והוסיף: “רק ארצות הברית של אמריקה יכולה לשחק במשחק הזה – ובהצלחה רבה. איש לא ייגע בפיסת האדמה הקדושה הזו, משום שהביטחון הלאומי של ארה״ב ושל העולם כולו עומד על הפרק”.

טראמפ הפנה אצבע מאשימה כלפי מדינות האיחוד האירופי ובראשן דנמרק, נורווגיה, שוודיה, צרפת, גרמניה, בריטניה, הולנד ופינלנד, וטען כי נוכחותן בגרינלנד “אינה ברורה ומסכנת את ביטחון כדור הארץ”.

לדבריו, “המדינות הללו משחקות משחק מסוכן ביותר, ויצרו רמת סיכון שאינה נסבלת ואינה בת־קיימא”. בהמשך הציג איום מפורש: החל מ־1 בפברואר 2026 יוטל מכס של 10% על כל סחורה ממדינות אלה המיובאת לארה״ב, וב־1 ביוני 2026 יעלה המכס ל־25% – עד להשגת הסכם לרכישת גרינלנד בידי ארצות הברית.

טראמפ הדגיש כי רעיון רכישת גרינלנד אינו חדש: “ארצות הברית ניסתה לבצע את העסקה הזו כבר יותר מ־150 שנה. נשיאים רבים ניסו – ובצדק – אך דנמרק תמיד סירבה”.

לטענתו, חשיבות האי גברה דרמטית נוכח פיתוח מערכות ההגנה החדשות, ובראשן מערכת ה“כיפה” האמריקנית – מערך מתקדם של הגנה והתרעה אווירית ואסטרטגית.

“מערכת כזו יכולה לפעול במלוא היעילות רק אם גרינלנד נכללת בה, בשל זוויות, מדידות וגבולות. מאות מיליארדי דולרים כבר מושקעים בתוכניות ביטחון, כולל הגנה אפשרית על קנדה”.

העיסוק האמריקני בגרינלנד אינו חדש. כבר בקיץ 2019, במהלך כהונתו הראשונה, עורר טראמפ סערה בינלאומית כאשר הצהיר על רצונו לרכוש את האי. אז דחתה ראש ממשלת דנמרק, מֶטֶה פרדריקסן, את ההצעה וכינתה אותה “אבסורדית”.

אלא שכעת, בניגוד לעבר, המהלך אינו נתפס עוד כגחמה. טראמפ הפך את גרינלנד לנושא מרכזי במדיניות החוץ שלו, תוך מעבר משיח של “עסקת נדל״ן” לשימוש במנופי לחץ כלכליים וצבאיים כלפי בעלות ברית אירופיות.

התביעה האמריקנית המחודשת מציבה את וושינגטון במסלול התנגשות ישיר עם האיחוד האירופי, הרואה בגרינלנד נכס אסטרטגי וסביבתי ממדרגה ראשונה. בשנים האחרונות הגביר האיחוד את מעורבותו באזור הארקטי, כחלק משאיפה לאוטונומיה אסטרטגית ולמניעת השתלטות של מעצמות חוץ.

בעיני בריסל, הדרישה האמריקנית אינה רק פגיעה בריבונות הדנית, אלא ערעור יסודי על הסדר הבינלאומי ועל הלכידות של ברית נאט״ו – כאשר טראמפ מציב את האינטרס האמריקני מעל הסכמים היסט

בלב המאבק ניצב גם המרוץ הגלובלי למשאבים. גרינלנד נחשבת לאחד ממוקדי העושר הגדולים של המאה ה־21, עם מאגרי מתכות נדירות החיוניות לטכנולוגיה מתקדמת, אנרגיה ירוקה ומערכות נשק. האיחוד האירופי רואה במשאבים אלה עוגן לביטחונו הכלכלי העתידי, במיוחד לנוכח הרצון לצמצם תלות בסין.

בעוד אירופה מקדמת פיתוח בר־קיימא תחת רגולציה סביבתית קפדנית, הגישה האמריקנית שמציג טראמפ רואה בגרינלנד יעד אסטרטגי מיידי – הן כדי לחזק את ההגמוניה הצבאית והן כדי להקדים את מוסקבה ובייג’ינג.

שבר בתפיסת הביטחון העולמית

הצבת מערכות הגנה אמריקניות מתקדמות בגרינלנד נועדה ליצור “מטריית ביטחון” לצפון אמריקה, אך באירופה חוששים כי מהלך כזה יותיר את היבשת חשופה וללא השפעה על המתרחש באזור הארקטי – זירה שהופכת במהירות לאחת החשובות בעולם.

איומי המכסים על גרמניה, צרפת ובריטניה נועדו, לפי פרשנים, לשבור את החזית האירופית המאוחדת ולכפות על דנמרק בחירה כואבת: נאמנות לאירופה – או עמידה מול עוצמה כלכלית אמריקנית חסרת תקדים.