ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר היום (שני) במליאת הכנסת כי "השלב הבא איננו שיקום, השלב הבא הוא פירוק חמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה". דבריו מבטאים את סדר הפעולות שישראל מבקשת לקבוע לשלב ב' של המערכה, לאחר השבת גופתו של הלוחם רן גואילי וההיערכות לפתיחת מעבר רפיח בימים הקרובים. נתניהו מבהיר כי כל דיון על בנייה וכלכלה מותנה תחילה בפירוז מלא.
דבריו משתלבים עם עקרונות שהוצגו לאחרונה בזירה הבינלאומית, לפיהם שיקום יוכל להתבצע רק באזורים שעברו פירוז מוחלט, תוך הסרת נשק כבד, מנהרות ותשתיות טרור. עם זאת, בעוד ישראל רואה בפירוז תנאי מקדים ומיידי, התפיסה האמריקנית מתארת תהליך מדורג המתקדם במקביל להקמת שלטון אזרחי זמני, הרחבת מנגנוני סיוע ובניית אמון בשטח.
במסגרת זו, פתיחת מעבר רפיח מקבלת משמעות כפולה: צעד הומניטרי לצד מהלך מדיני. לפי הגישה האמריקנית, המעבר אמור לשמש אבן יסוד בשלב ב', בעוד ישראל מדגישה את הצורך בפיקוח הדוק כדי למנוע שימוש בו כנתיב עוקף לפירוז.
שלב ב' מתוכנן להתנהל בשלושה צירים מקבילים: ביטחוני – התחלת פירוז הדרגתי של נשק ותשתיות צבאיות; שלטוני – הקמת רשות אזרחית אחת שתנהל סדר ציבורי ושירותים בסיסיים; וכלכלי-בינלאומי – הכנת הקרקע לכניסת השקעות ותרומות, כולל כנס בינלאומי בוושינגטון שבו צפויות התחייבויות משמעותיות.
הפער בין הגישות צפוי להוות מוקד מתח. ישראל תדרוש לראות פירוז מתקדם לפני הרחבת השיקום, בעוד ארה"ב תדחוף להמשך תנועה גם אם הפירוז מתנהל בהדרגה, כדי למנוע מצב של קיפאון. נקודת החיכוך המרכזית היא זהות הגורם שיפרק את הנשק ומי יאמת את התהליך – סוגיה רגישה במיוחד מבחינת ישראל.
בסיכומו של דבר, ההצהרה של נתניהו אינה שינוי יעד אלא ניסיון להגדיר את הנרטיב: הצלחה תימדד בפירוז ולא בקצב השיקום. מנגד, הממשל האמריקני מבקש להבטיח שהשלב הבא לא ייתקע, אלא יתקדם במקביל במסלולים ביטחוניים, שלטוניים וכלכליים.
