גל הירש חושף: החילוץ שבוטל ברגע האחרון והתוכנית השטנית של סינוואר

בבוקר 8 באוקטובר 2023 שאל ראש הממשלה את גל הירש שאלה קצרה וישירה: “אתה תעמוד בזה?”. הירש, שזה עתה החלים ממחלה קשה, הבין מיד את משמעותה. “זה” היה הטיפול במשימת השבתם הביתה של חטופים ונעדרים במספר חסר תקדים – היקף שעד אז טרם התברר במלואו.

כעת, בראיון ראשון לעמית סגל בישראל היום הוא מספר: “בשעות הערב של אותו יום הבנתי שחסרים לנו 3,200 אנשים, בשבוע השני המספר ירד ל־1,060, ובהמשך ל־400”. לדבריו, עד סוף נובמבר נמנע מלנקוב במספר המדויק, כדי שלא לאפשר לחמאס לטעון שחלק מהחטופים אינם חטופים אלא נעדרים.

בהמשך התברר כי מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, תכנן להחזיק בחטופים כ”נכס אסטרטגי” שיניב תשואה של שנים ארוכות. “הוא דיבר על עשר שנים של משא ומתן”, אומר הירש. בתוך כך גיבש המטה חלוקה פנימית: חטופים שמעמדם אינו ידוע (“רון ארדים”), חטופים שמיקומם ידוע אך סיכויי חילוצם נמוכים (“וקסמנים”), חללים (“רגב וגולדווסר”), וכאלה שניתן יהיה להשיבם בעסקה.

הפער בין האתוס של מבצעי חילוץ לבין המציאות המבצעית התברר במהרה. “היו מקרים שיחידה שלנו הייתה ליד הדלת”, מתאר הירש, “אבל ידענו שלא נצליח להשיג את השניות החיוניות לחילוץ – וויתרנו”. לדבריו, לא היה תקדים למצב שבו צבא מתמרן בשש אוגדות, כאשר מאות חטופים מוחזקים בעשרות מיקומים שונים בלב שדה הקרב.

עם תחילת התמרון הקרקעי, ב־26 באוקטובר, פעל המטה ממשרד מאולתר. “כל המשפחות הגיעו אלינו וזעקו ‘מה אתם עושים להם’”, הוא מספר. “אנחנו התעקשנו על עיקרון אחד: גם תמרון וגם שו״ן – בלי לוותר על אף אחד מהם”.

בשלב מוקדם נוצר הקשר עם קטאר. הירש פנה ישירות לבכיר קטארי שהציע תיווך. “איך אדע שאתה יודע לספק את הסחורה?”, שאל הירש. “תגיד מה אתה צריך”, השיב הבכיר. “תוציא לי חטופים”. זמן קצר לאחר מכן פיקח הירש מקרוב על פיילוט השחרור הראשון, שבמסגרתו שוחררו יהודית ונטלי רענן, ובהמשך גם יוכבד ליפשיץ ונורית קופר דרך מצרים. מאז הפכה קטאר למתווכת המרכזית.

לדבריו, אחד הקשיים הגדולים היה הפער בין הנעשה בחדרי המשא ומתן לבין המסרים הפומביים. “בפנים דרשו כניעה מוחלטת, ובחוץ שידרו שישראל סרבנית”. הוא מציין כי בשיא המתח, במהלך חודש רמדאן, תכנן סינוואר מהלך נוסף, בעוד שישראל הואשמה בטרפוד עסקה בשל סירובה להפסקת אש.

בשבוע שעבר נסגר המטה באופן רשמי. הירש ועמיתיו נושאים עמם את מראות התקופה. “כבר מתו לי אנשים בידיים, הרגתי וכמעט נהרגתי”, הוא אומר, “אבל לא ראיתי דבר שואתי כזה, דבר תנ״כי כזה”.