בדיונים סגורים בין גורמי צה"ל ועמיתיהם האמריקנים חוזרת שוב ושוב אזהרה אחת: האיום הדחוף מאיראן אינו רק גרעיני – הוא בליסטי. ראש הממשלה נתניהו חזר על האיום שוב ושוב בהצהרות פומביות ובחדרים הסגורים.
לפי הערכות המודיעין הישראלי, עד סוף שנת 2027 תחזיק איראן ב-5,000 טילים בליסטיים לפחות, בקצב ייצור של כ-100 טילים בחודש – צפוי לעלות. על פי הפרסום של יוסי יהושוע ב-ynet, אלמלא מבצע "עם כלביא" ביוני 2025, המספר עלול היה להתקרב ל-8,000 עד סוף העשור.
"זה לא נתון תיאורטי", אומרים הגורמים. "זהו נתון עבודה יומיומי של אגף המודיעין, חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית."
לקחי "עם כלביא": ההגנה לא מספיקה
במהלך מבצע "עם כלביא" שיגרה איראן יותר מ-500 טילים בליסטיים ואלף כטב"מים לעבר ישראל. כ-86% מהטילים הבליסטיים יורטו, ו-99% מהכטב"מים – אך הנזקים שגרמו אלה שחדרו את מערך ההגנה האווירי של חיל האוויר – היו קשים: תל אביב, רמת גן, בת ים, חיפה ובית החולים סורוקה בבאר שבע ספגו פגיעות. אחרי הפסקת האש שיגרו האיראנים טיל בליסטי נוסף שפגע בשכונת מגורים בבאר שבע וגרם להרוגים. בסך הכל נהרגו בישראל כ-28 בני אדם כתוצאה מפגיעות טילים בזמן מבצע "עם כלביא".
בישראל מבינים היום שגם שיעורי יירוט גבוהים אינם מספיקים כאשר מדובר במאות שיגורים. ולכן ישראל עברה מתפיסה הגנתית טהורה למדיניות התקפית שכונתה "ציד טילים" – פגיעה יזומה במשגרים ובתשתיות שיגור על אדמת איראן. במהלך מבצע "עם כלביא" חיל האוויר, בשיתוף אמ"ן, השיג עליונות אווירית תוך 48 שעות ופגע ברציפות במשגרים במרחק 1,500 ק"מ.
תוצאות המבצע: כ-120 משגרים ניידים הושמדו, 35 אתרי ייצור ומאגרי תחמושת הותקפו. איראן יצאה למבצע עם למעלה מ-2,000 טילים וסיימה אותו עם כמחצית. ובכל זאת – בישראל מודים שאין מענה הרמטי לתרחיש של אלפי טילים.
ייצור מאסיבי גם בצל הסנקציות
פרט מעניין שחושף יהושוע הוא שחלק ניכר מהטילים המיוצרים כיום באיראן מונעים בדלק נוזלי ולא מוצק, בשל קשיים בהשגת רכיבים מתקדמים. פירוש הדבר: פחות תחכום טכנולוגי ביחידה בודדת – אך קצב ייצור גבוה יותר. איראן, כך עולה, מסתגלת לסנקציות ומייצרת הרבה גם בתנאי מחסור.
לעובדה שמדובר בטילים עם דלק נוזלי יש חיסרון נוסף מבחינת האיראנים, לוקח זמן להכין אותם לשיגור, הם צריכים לבצע תדלוק סמוך להנחת הטיל על כן השיגור, והדבר מספק חלון זמן יקר, בו יכולים טייסי חיל האוויר לזהות את המשגר ואת ההכנות, ולתקוף אותם בעודם על הקרקע.
שיתוף הפעולה עם ארה"ב מורכב
גורמים ישראלים בכירים מדגישים כי שיתוף הפעולה הצבאי מול ארה"ב אינו יחסי "חסות". הוא נשען יותר ויותר על שותפות בין שתי מעצמות, כל אחת בתחומה. הניסיון המבצעי שנצבר ב"עם כלביא" – לרבות פעולה רב-זרועית, מודיעין בזמן אמת וסיכול עומק – הפך לנכס משמעותי בדיאלוג הביטחוני.
בצד האמריקני יש "הבנה גוברת" שהטילים האיראניים אינם איום ישראלי בלבד: הם מאיימים על בסיסים אמריקנים, על בעלות ברית אזוריות ועל חופש הפעולה האמריקני במזרח התיכון כולו.
פסימיות לגבי הסדר מדיני
בירושלים לא תולים תקוות בפריצת דרך דיפלומטית. הפערים בין ארה"ב לאיראן נתפסים כגדולים מדי לכל הסדר שיספק גם את ישראל – בפרט אם תוכנית הטילים תישאר ללא פיקוח של ממש.
הגישה הישראלית: לא פעולה דרמטית אחת, אלא שחיקה מצרפית – לחץ מדיני, סנקציות, פגיעה בשרשראות ייצור ועיכוב טכנולוגי. מהלך ממושך שנועד להכביד על איראן, גם אם לא להפיל אותה.
בוטחים במלך העולם….לא פוחדים מהעולם…עדיף שיהודים יעסקו בדברים שהם ברומו של עולם..שבת שלום עם ביטחון בשם.