הודעתה של חברת התעופה הלאומית של הולנד, KLM, על הפסקת טיסותיה לישראל החל מה-1 במרץ, מסמנת שלב חדש במציאות התעופתית המורכבת של חורף 2026. בניגוד להודעות דרמטיות בעבר, הפעם נראה כי מדובר בשיקול מקצועי קר שנובע מהערכת מצב ביטחונית מתמשכת, צעד שמציב את הנוסע הישראלי מול מציאות שבה האפשרויות ליציאה מהארץ מצטמצמות והופכות מבוססות יותר על החברות המקומיות.
ההחלטה של KLM אינה עומדת בחלל ריק. היא משקפת מגמה רחבה יותר בקרב חברות התעופה האירופיות, המנסות לאזן בין הרצון לשמר קווי תעופה פעילים לבין החובה לשמור על בטיחות הצוותים והציוד היקר. בעוד שקבוצת לופטהנזה (הכוללת את סוויס ואוסטריאן) בחרה בפתרון של "טיסות יום" – נחיתה והמראה ללא לינה בישראל – KLM בחרה בניתוק מגע זמני. עבור הנוסע הישראלי, המשמעות היא אובדן של צומת מרכזי (האב) בנמל התעופה סכיפהול באמסטרדם, המשמש תחנת מעבר פופולרית ליעדים בצפון אמריקה.
קשה שלא להבחין בפער שנוצר בסדר היום הישראלי. בזמן שבמסדרונות הכנסת ובבתי המשפט מתנהלים קרבות עזים על השאלה אילו חומרי גלם יועברו למשטרה ואילו עדויות יימסרו בפרשות כאלו ואחרות, המציאות הבטחונית מדינית בשטח מתקדמת בקצב משלה. בזמן שהעיניים מופנות פנימה אל עבר חקירות הדרג המדיני, השמיים הולכים ונסגרים, מה שמחזק את הבידוד הפיזי והכלכלי של המדינה. על רקע איומים בטחוניים מורכבים.
כתוצאה מהביטולים, חברות התעופה הישראליות, ובראשן אל-על, הופכות להיות עמוד השדרה של הקשר עם העולם. הנתונים מראים על עלייה משמעותית בעומס על המטוסים המקומיים, שנדרשים לתת מענה גם בזמנים של מתיחות ביטחונית גבוהה וגם אל מול איומים אזוריים.
