היום נרשם דף חדש בהיסטוריה הצבאית. סגנית שר ההגנה האמריקני, קת'לין היקס, הכריזה כי אלפי המערכות האוטונומיות הראשונות של פרויקט "רפליקטור" הגיעו ליעדן המבצעי בפיקוד המרכז (CENTCOM). המשמעות: לארה"ב יש כעת יכולת לשגר "נחילי תקיפה" שפועלים כמו גוף אחד מתואם.
מה זה בעצם "נחיל אוטונומי"? בניגוד לכטב"מים המוכרים לנו (כמו ה'שאהד' האיראני או ה'ריפר' האמריקני), שבהם כל כלי טס בנפרד או מנווט על ידי מפעיל, הנחיל החדש פועל בשיטה של "בינה קולקטיבית": רשת נתונים משותפת. הכטב"מים "מדברים" זה עם זה באוויר. אם אחד מהם מזוהה ומופל, האחרים מעדכנים את מסלולם באופן מיידי כדי לעקוף את האיום.
חלוקת תפקידים: בתוך הנחיל יש כטב"מים שתפקידם "להתאבד" על מכ"מים, כאלו שתפקידם לשבש קשר, וכאלו שמשמשים כעיניים ומשדרים וידאו לאחור. אוטונומיה מלאה: הנחיל מקבל "משימה" (למשל: "השמד את סוללת הטילים בנמל") והוא מחליט לבד איך לתקוף, מאיזו זווית ובאיזה סדר, ללא צורך במפעיל אנושי לכל כלי.
המהפכה הכלכלית: "מסה מעל איכות". החידוש המרכזי שפורסם היום הוא העלות. בעוד שמטוס קרב או כטב"ם גדול עולים עשרות מיליוני דולרים, הכטב"מים של "רפליקטור" עולים בין 1,000 ל-10,000 דולר בלבד לכלי. אלו כלים שנבנים בפס ייצור מהיר, חלקם מודפסים בתלת-ממד, מה שמאפשר לארה"ב להחליף נחילים שלמים תוך ימים בודדים.
הצפת מערכות: המטרה היא לשגר 500 כטב"מים לעבר מטרה אחת. גם אם מערכת ההגנה האווירית של האויב (כמו ה-S-300) תיירט 490 מהם, היא תישאר ללא תחמושת, ו-10 הנותרים יבצעו את ההשמדה.
הפריסה הנוכחית ב-CENTCOM, הכוללת את המזרח התיכון, נועדה בראש ובראשונה להרתיע את איראן. והגנה על נתיבי שיט: הנחילים יפטרלו בים האדום ובמפרץ הפרסי כדי לסכל התקפות.
ההכרזה מהיום היא סימן ברור לכך שארה"ב החליטה לנצח במרוץ החימוש של ה-AI. אם בעבר היתרון היה למדינה עם המטוס הכי יקר, היום היתרון עובר למדינה שיכולה לייצר הכי הרבה "מוחות קטנים" שטסים ביחד.
